חצי שנה שלא כתבתי, רק נכנסתי מידי פעם כדי לוודא שהבלוג חי וקיים. קיים-כן, חי? לא ממש. אין לי כל כך מה לספר על חיי על מנת להחיות אותו.

בקצרה-

הלימודים- סיימתי שנה א' עם ממוצע נכון לרגע זה- 81.66, שזה לא בשמיים, אבל נחמד, במיוחד שיש לי עוד עבודות סופיות להגיש, ולפי מה שידוע לי הם לא יורידו את הממוצע, אולי אף יעלו אותו. סיימתי שנה א' בלימודי תואר ראשון וקשה לי להאמין. השנה הסתיימה מהר מידי. תקופת המבחנים טסה כלא הייתה. אפילו איפה שהייתי בטוחה שאני נכשלת- קיבלתי ציון טוב, או סביר, והייתי כ"כ שמחה. הכרתי אנשים נפלאים, היה לי כיף לקום כל בוקר ללימודים. כרגע אני נמצאת במכללה רק פעם בשבוע- קורס קיץ באנגלית, כי צריך להגיע לפטור.

יום רביעי שעבר סידרתי את המערכת שעות לשנה הבאה, ונדהמתי לגלות כמה זמן אני הולכת לבלות במכללה. חיים לא יהיו לי, זה בטוח, ומה שיהיה לי עוד פחות מזה, זה כסף. אני אוכל לעבוד רק יום אחד בשבוע- מה שלא יספיק לי אף לא לשכר לימוד חודשי.

העבודה- אותה עבודה משנה שעברה. מסתדר טוב עם הלימודים, כסף סביר, אחלה אנשים [חוץ מהבוסים כמובן], בערבים אני מכינה שיעורים ועבודות, לומדת למבחנים או רואה סרטים.

אהובי? כבר שלוש וחצי שנים שאנחנו יחד, ואפשר לחשוב שזה אמור היה להפוך מזמן למשהו הרבה יותר רציני, אבל לאף אחד מאיתנו אין מספיק כסף ומספיק עצמאות כדי לעבור לגור ביחד, והאמת? כמה שכואב לי להגיד את זה, אני יודעת שהוא לא רוצה. גם כשהוא אומר שהוא צוחק, ואנחנו כן נגור יחד ביום מין הימים, משום מה, אני לא מאמינה לו. היו לנו עליות ומורדות, אבל סה"כ הקשר שלנו מצויין, אנחנו אוהבים, מכבדים, סומכים אחד על השני. אולי.. אולי כשהוא ישתחרר מהצבא, אולי שנה או קצת יותר אחרי זה.. כששנינו נתבגר, נתבסס בצורה זו או אחרת ועד אז נחיה ונראה. מה שנותר לי זה לקוות.

לפני חודשיים וחצי היינו באילת ארבעה ימים, הפעם, להבדיל משנה שעברה, היה מדהים. המלון היה טוב, המזג אוויר היה טוב, המצב רוח היה טוב! היה כ"כ כיף.

צבא- הוא משתחרר בעוד טיפה יותר משלושה חודשים. לא יאומן. הרי לפני תקופה כה קצרה זה היה "עוד שבוע הוא מתגייס .." הזמן טס לי. לו קצת פחות, במיוחד מעצם העובדה שבזמן האחרון עוברת עליו תקופה לא קלה. הרבה עבודה בחמ"ל, חסר להם אחמ"ש אחד, ויחד איתו חסרות הרבה מאוד שעות שינה ומנוחה. בתקווה שזה יגמר עוד מעט.

עוד שבוע ויומיים אני טסה לאוקראינה, לא הייתי שם מאז שעליתי לארץ, כלומר 15 שנה. מתרגשת? כן, אפשר להגיד. אחרי הכל, נולדתי שם. מעניין אותי לראות הכול, לצלם, לקנות מלא מלא מלא בגדים-נעליים-תיקים, כי בשנה האחרונה הפכתי להיות נקבה לחלוטין..  וסתם, מעניין. להתרחק מישראל יעשה קצת טוב. לנוח מהאקלים הנוראי של ישראל. אולי זה אפילו יעשה טוב לניר ולי, לא לראות אחד את השני 12 יום, לא לדבר.. קצת געגועים עוד לא הזיקו לאף אחד.

יצא לא בקצרה בכלל, אבל רק בגלל שלא כתבתי חצי שנה שלמה