28/8/2009 10:40
יש לי נטייה מצחיקה כזאת.
שאני פשוט לא יודעת מה לעשות איתה.
כשאני פוגשת מישהו חדש, הפגישה עצמה מדהימה והכל אבל...
אחרי.
אחרי הפגישה אני מתחרפנת.
אני נהיית תלותית אחרי פעם אחת שראיתי את הבנאדם.
אני מוסיפה בפייסבוק.
שולחת הודעת.
כי אני פשוט מפחדת.
שאחרת לא יהיה משהו מעבר.
למרות שאני נורא רוצה.
ואין אף פעם משהו מעבר.
כי ההתנהגות הזאת היא לא נורמלית.
זה לא נורמלי לקנא בבחורה שהוא מתחבק איתה בפייסבוק.
זה לא נורמלי לעבור על כל התמונות שלו.
זה לא נורמלי להסתכל בפרופיל שלו שוב. ושוב. ושוב.
זה לא נורמלי להראות לחברות את התמונות שלו בתקווה שזה יעשה לי טוב בלב.
זה לא נורמלי לחשוב על זה כל הזמן.
מה נדפק בי שאני לא יכולה להפסיק לחשוב על מישהו, ורק מקווה.
מה.
כל עוד זה יהיה באזור, ההתנהגות הזאת...
אין לי סיכוי.
וחבל.
כי אני באמת סבבה.
פנים מול פנים, אני באמת באמת סבבה.
סו סבבה.
רק כשכבר לא רואים, ומדברים. ומתקשרים(מלשון לתקשר, לא להתקשר).
אז אני כבר לא כל כך סבבה.
ובאסה.
וחוץ מזה, אני מאוהבת בחבר הכי טוב שלי בחצי שנה האחרונה.
למרות שיש לו חברה.
ולמרות שגם אם לא הייתה לו הוא לא היה רוצה להיות איתי.
מה לא בסדר בי?!
טליה, שנמאס לה לקוות לדברים עם אנשים, שלעולם לא יקרו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
