בסוף הכל מסתדר !

בעקבות קריאת הפוסט האחרון בבלוג של דבי, הגעתי ללינק שקרע אותי מצחוק, שכותרתו היא "מדוע אסור לך בשום פנים ואופן לפרסם את התמונה שלך באינטרנט".

זה הזמן ללחוץ על הלינק, לצחוק בקול רם, ולחזור להמשך.

 

הדף ההוא באמת משעשע, והוא הזכיר לי כמה דברים, כמו למשל התמונה המפוברקת של הבחור שעומד בראש מגדלי התאומים כשהמטוס מגיע.

לחילופין מסתובב קובץ מצגת עם תמונות של בחורה שדווקא לא רצתה לשים את התמונות שלה באינטרנט, אבל האקס שלה דווקא החליט שזו תהיה נקמה לא רעה. יש כמה סיפורים כאלו. רובם משעשעים מליונים ומבאסים את הבחורה והמשפחה שלה.

כבר שאלו אותי למה אני לא שם תמונות שלי בבלוג. זה לא שאין תמונות שלי באינטרנט, אבל הבלוג שלי נועד מלכתחילה לחברים ומשפחה. דרך לעדכן אותם במידע בלי לפוצץ להם את תיבות הדואר, ועם אפשרות סבירה לארכיון. במובן הזה הבלוג הוא פתרון מעולה, בעיקר מאז שהוא הפך להיות במה לנגה ולא רק לי.

את התמונות אני שם במקומות ללא קישורים, ושולח קישור מדויק למי שצריך. זה מספיק בשבילי. כמו מעטפה וירטואלית*.

בהזדמנות זו, למי שיודע איך, יש תמונות ממסיבות הרווקים והרווקות שהיו אתמול. למי שאין מושג על מה אני מדבר, לא נורא. תסתכלו שוב בתמונות של הילד החביב בלינק שלמעלה.

* כשהיה רעש לפני כ 10 שנים בנוגע להפצה של תוכנת PGP שהצפינה אימיילים בצורה כזו שממשלת ארה"ב לא יכלה לפצח את ההצפנה בקלות, יוצרי PGP שהפיצו את קוד המקור שנחשב ללא פחות מנשק תיארו את הפונקציה שלו כמעטפה וירטואלית.

התיאוריה אמרה שאם אתם שולחים מידע חסוי על גבי גלויה, קל מאד לקרוא את המידע. אבל אם אתם שולחים את המידע במעטפה, צריך להקדיש הרבה זמן כדי לפתוח את המעטפה, אם כי זה אפשרי.
העניין מסתבך אם כולם שולחים את המכתבים שלהם במעטפות ולא בגלויות. עכשיו אי אפשר לדעת איפה יש מידע סודי ואיפה מידע סתמי. הסודיות היא כבר לא בהצפנה, אלא במסה של המכתבים. לפתוח את כולם זה לא פיזבילי. גם היום כולם שולחים את המייל שלהם כמו גלויות, ללא הצפנה. הייתי מצפה שכל המייל היה כבר מוצפן כסטנדרט, אבל השתלטות החברות הגדולות על המייל והאינטרנט גורמת לכך שהם רוצים כסף עבור האפשרות להצפין ולחתום דיגיטלית על הודעות מייל. ההתקדמות הטכנולוגית נעצרה, וכולנו חשופים וחבל.