בסוף הכל מסתדר !

בעקבות הקוביה הארבע מימדית מהפוסט הקודם, ובובת שרק נזכרתי שאמרו לי שבDVD של שרק יש סרטון בתלת-מימד ואפשר לצפות בו בעזרת משקפיים עם עדשות אדום-כחול.

אחרי שהשגתי את המשקפיים ואת הסרטון (ותודה לאימיול) מסתבר שזהו אחלה סרטון. 12 דקות כולל כתוביות סיום ארוכות. אבל חביב ומצחיק.

ותלת מימדי.

 

יש כמה שיטות לצפיה תלת-מימדית. אדום-כחול היא שיטה זולה ויעילה, אבל מתפשרת על הצבעים וכואבת בעיניים לאחר זמן-מה.

שתי התמונות משולבות האחת על השניה לאחר מעבר במסננים אדום וכחול. אפשר לעשות את זה בפוטושופ, או בתוכנות מקצועיות ויעילות הרבה יותר. אני ממליץ על 3D Combine. יש לה המון אופציות שעוזרות ליצור תמונות תלת-מימד מכל מיני סוגים.

 

הנה תמונה תלת מימדית של נגה שנוצרה משתי תמונות נפרדות שצילמתי משתי זויות שונות. (תשיגו משקפיים)

 

אופציה אחרת לצפיה בתלת מימד כוללת משקפים בעלי עדשות מקטבות. זה דורש מסך ומקרן מיוחדים, ועובד בעיקר באטרקציות באירועים ותערוכות למיניהן. המשקפיים הם בעלי עדשות שקופות כמעט והתמונה יפה צבעונית וברורה.

במחשבים, חברת NVIDIA מספקת עם חלק מכרטיסי המסך שלה מנגנון לצפיה במשחקים בתלת מימד. היתרון הוא שכל משחק שעובד עם DIRECTX יכול להציג בעצם תמונה תלת מימדית אמיתית. המסך עובר לקצב רענון גבוה (100-120 תמונות בשניה) והמשקפיים מסונכרנים עם כרטיס המסך כך שבכל פעם עין אחרת רואה תמונה מזוית שונה, כך שהקצב האפקטיבי הוא 50-60 תמונות בשניה. התוצאה באמת מרשימה, בעיקר בהתחשב בכך שאפשר להשיג תלת-מימד אינטראקטיבי. החסרון - רק אדם אחד יכול להיות מחובר בכל פעם.

יש מתקנים שפשוט לוקחים שתי תמונות ומאפשרים לצפות כאילו דרך משקפת בתמונות - אחת לכל עין. יש גלגלים כאלו שנמכרים כמשחקי ילדים, כרטיסיות קרטון, ופעם היו מכשירים כאלו ברחובות שעבדו על מטבעות.

בתחילת שנות התשעים לפני שהאינטרנט הפך למלה החמה בטכנולוגיה כולם התלהבו מ VR, כלומר Virtual Reality. היו מתקני VR בדיזינגוף סנטר, היה סבבה. גם כתבתי על זה כבר כמדומני. תכניות טלויזיה (משתגעים מאהבה למשל) דמיינו את העתיד עם מציאות כל כך מוחשית שהיא נראית כאמיתית, וגם יצאו סרטי מכסח הדשא 1 ו 2 לפני שהעניין יצא מהאופנה.

באותו זמן בערך כולם תלו בבית גם סטריאוגרמות. פוסטרים שאם בוהים בהם מספיק זמן אפשר לראות תמונה תלת מימדית שנובעת משילוב הדוגמאות והטעיית אומדן העומק של העין. בזמנו ישבתי וכתבתי תוכנה שיוצרת סטריאוגרמות, ואני חושב שאני היחיד שיצר 2 סטריאוגרמות שונות בתמונה אחת (ב 90 מעלות האחת לשניה).

בטח עוד נשארו לי כמה תמונות מאז. אני אחפש.

בעזרת אימון, לוקח לי רבע שניה עד שניה לצפות בסטריאוגרמה. אני יכול גם סתם לקחת שתי תמונות ולכוון את העיניים כך שאראה את התמונה התלת-מימדית. זה מאד שימושי במשחקי "מצא את ההבדלים": אני "מעלה" את התמונות האחת על השניה, וכל ההבדלים פשוט מהבהבים לי.