נניח שמצאתם חניה, מיקום מצויין. הבעיה, אתם לא הכי בטוחים שהאוטו אכן נכנס אל החניה.
הדרך הכי טובה לוודא היא לא לנסות להכנס, אלא לעצור את האוטו במקביל לחניה, כשהקצה הקדמי של האוטו שלכם בקו אחד עם הקצה האחורי של האוטו שתוחם את החניה מלפנים. עכשיו מעיפים מבט לאחור, ובודקים אם האוטו יכנס או לא. צריך להיות מרווח של לפחות 40 ס"מ. (אפשר גם עם פחות מרווח, אבל זה מייגע מאד).
לחנות יודע כל אחד בעצמו, אבל יש מקרים שבהם הרבה יותר קל אם מישהו יוצא ומכוון אתכם.
אם אתם מאלו שצריכים גם שיגידו לכם מתי לשבור את ההגה ולאן להפנות אותו, וגם אם לא. הבעיה העיקרית בכיוון רכב לאחור (וגם לפנים לעיתים) היא קונספט ה "סע, יש לך עוד".
בדרך כלל, הסיטואציה היא שהמכוון יוצר מהאוטו. נעמד במקום שבו אי אפשר לראות אותו, בוחן את הפנסים האחוריים של הרכב שלכם לעומת גובה הפגוש של הרכב מאחוריכם ולהיפך, ומדי פעם צועק "סע! סע!".
יש גם את הזן שמלווה את הקריאות בנפנופי ידיים. העקרון הוא שכל זמן שהיד מנפנפת קדימה ואחורה, הנהג יכול עוד לנסוע. וברגע שההתנגשות כבר מגיעה המכוון עושה מייד חיקוי של תמרור "עצור". כל מכוון מחליט בעצמו מה המרחק המינימלי, מה שלא תורם לאמינות של השיטה.
לי יש שיטה הרבה יותר טובה לכיוון רכב. אתם מוזמנים לאמץ אותה.
גם אם אתם לא נוהגים ברכב בעצמכם, עדיין יתכן והנהג יבקש מכם לכוון אותו. והנה השיטה:
המכוון עומד במקום שבו הנהג רואה אותו היטב, ובו הוא רואה את החלק האחורי של הרכב היטב. עדיף שהנהג לא יראה אתכם רק דרך המראה, ואז המקום הכי טוב הוא בצידו של הרכב, וקצת רחוק ממנו. אבל גם דרך המראה זה פועל.
המכוון לא מסמן לנהג אם לנסוע או לעצור. הנהג יודע את הדברים האלו לבד. המכוון מסמן לנהג רק את המרחק שבינו לבין המכונית שמאחוריו. את המרחק מסמנים בעזרת שתי הידיים. (איך? נגיד שיבקשו מכם "תעשו חיקוי של רובוט". ככה.)
כשהנהג נוסע אחורה, תמשיכו להראות את המרחק, כלומר תקרבו את הידיים כדי שיראה בעצם מה המרחק שנשאר לו.
כך הנהג יודע אם לנסוע מהר או לאט, הוא יכול להחליט מהו מרווח הבטחון המספיק בשבילו, והוא יודע שאם אתם מוחאים כף אז הוא כבר צמוד לרכב שמאחוריו.
זה עובד מעולה. מתרגלים לזה בשניה, קל ללמוד לכוון ככה, וגם לנהג הרבה יותר קל לחנות כך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
