נגה למדה לספור.
הבעיה היא שהילדה לא יודעת עדיין איך קוראים למספרים, אז היא ממציאה.
זה לא מדוייק. שתיים וארבע הם מספרים שהיא כן יודעת להגיד, ואומרת אותם בחדווה, אם כי לא תמיד במקומות הנכונים.
כשאני סוגר את אגרוף כף היד שלי, היא מיד פותחת את אצבעות כף היד כשהיא סופרת: "קה, 'תיים (שתיים), אאבא (ארבע), מאקה". זה מאד מצחיק. כשהיא פותחת את כל חמש האצבעות שלי, היא מיד אומרת "עודפאאם". עלתה על הטריק הזה מוקדם. היא גם מבקשת עוד פעם כשאני עוזר לה לעשות סלטה.
אתמול נגה למדה להגיד "אדום". היא כבר יודעת מה זה כדור, ומה זו קוביה, ומזהה אותם יפה, אבל עכשיו היא יודעת שכדור יכול להיות גם "כדור" וגם "אדום". כשאני מראה לה משהו אדום, היא אומרת "אדום". אבל גם לכדורים ירוקים יש תכונה אדומה, כנראה, כי האבחנה הזו לא ברורה לה לגמרי עדיין. זה יבוא.
עדיין צומחות לנגה שיניים, והיא בדיוק בכתה כרגע מתוך שינה, ונרגעה. יש לה כבר 8 שיניים בחוץ, אבל זה לא מספיק, כנראה.
היא לומדת להכיר היטב את הספר "מעשה בחמישה בלונים". כשמקריאים לה אותו, היא משלימה לבד את מלות המפתח. לפני כמה ימים תפסתי אותה מדפדפת בספר תוך שהיא מספרת לעצמה את הסיפור. בעמודים שבהם הבלון מתפוצץ היא אמרה "בום", ובעמוד שבו האבא מנפח את הבלון היא מציינת "אבא" וממשיכה לדפדף.
בזמן האחרון, כשאני מבקש מנגה נשיקה, היא מתעקשת לתת נשיקה (מאד דרמטית) על שתי הלחיים. לא לקפח אף צד.
ובשבת היינו בספארי עם האחיינים שלי. נגה זיהתה מיד את הפיל, ודי התרגשה מהעניין, אבל אחר-כך התעייפה ונרדמה עד הקופים. גם בנות היענה והצב מאד ריגשו אותה, אבל היא הכי נהנתה לראות וללטף כבשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
