עדכונון נגה:
לפני כמה ימים בקעו לנגה שתי שיניים טוחנות עליונות ראשונות.
היום נגה ספרה בבירור מאחת עד חמש (!)
כבר זמן מה שהיא מדברת במשפטים בני שתי מלים. אני חושב שהזכרתי את זה. "קוקו אבא", "אין זברה" (מחביאה בובת זברה קטנה), "הנה זברה" (מציגה אותה בגאווה) ועוד צמדי מלים.
בשבועות האחרונים היא משתעלת ומצוננת. אבל זה כבר ממש השתפר. הרופאה אמרה שזה רגיל לחורף ושאין מה לדאוג. נגה מסכימה אתה.
נגה גילתה את הפוף שלנו שהיה תחוב במרפסת, ועכשיו היא נהנית לזרוק את עצמה עליו, על הבטן או על הגב, תוך קריאה "בום" וחיוך רחב.
בשבוע האחרון בכל פעם שנגה משיגה מכשיר טלפון, היא מצמידה אותו לאוזן, הולכת איתו עד אלינו ואומרת "הלו אמא", "הלו אבא", "הלו בבא" (סבא), "הלו טטה" (סבתא). לא מקפחת אף אחד.
היא ממש טובה בללמוד מלים חדשות. שומעת, חוזרת על המלה פעם או פעמיים, וזוכרת (לרוב).
היא שרה להנאתה. את השיר "נד נד" היא שרה גם כשהיא על נדנדה, וגם כשהיא רוצה שיקחו אותה לגן המשחקים.
לעומת זאת, היא שרה בצורה חמודה וכל הזמן את השיר: "סבא בא, אבא בא, אריה מכפר סבא בא" של שלמה ניצן ("המשפחה שלי" הוא שם השיר לדעתי). היא מתחילה בלהגיד "אבאבא, אבאבא, אבאבא, אבאבא,..." ואז פתאום יוצא לה "אריה" בודד.
קורעת אותנו מצחוק כל פעם.