בסוף הכל מסתדר !

אתמול התייאשתי. זה לא קורה לי הרבה.

אחרי שלחבר שלי שגר בארה"ב הוציאו בלי רשותו כסף מחשבון הבנק הפרטי שלו עקב עיקול של עיריית ת"א בעקבות דו"ח שניתן לרכב שלו כמה חודשים אחרי שהוא מכר את הרכב, הם הגיעו גם אלי.

עיריית ת"א שלחה לי התראה לפני עיקול על דוחות מ 2002. אין לי מושג איך ולמה, אבל זה המכתב הראשון שקיבלתי מהם בנושא הזה.

המוזר הוא, שההתראה נשלחה עם שגיאות מחשב בתאריכים. היא נשלחה (כך צויין על התדפיס) ב 20/12/04 עם תאריך אחרון לתשלום ל 9/12/04.  יפה מצידם, לא?

כתבתי להם מכתב רשום בנושא. הם ענו לי במכתב שאומר: אכן היתה טעות. וצרפו אליו דו"ח מתוקן עם אותו הסכום, כולל קנסות פיגורים, הוצאות גביה מטורפות וכו'.

הסכום לא ענקי. מאות שקלים. אבל זה מרגיז אותי. הדו"ח אינו קביל לדעתי.

ניסיתי להתקשר אליהם, יש בין 20 ל 30 דקות המתנה. תמיד. ענה לי בחור, התווכח איתי קצת, אמר שלא בסמכותו לעזור. ביקשתי לדבר עם נציג בכיר, והוא הבטיח שיחזרו אלי.

שבועיים לא חזרו. אבל הטילו עיקול. התקשרתי שוב. אמרו שזה לא בסדר שלא חזרו אלי, ויעבירו הודעה דחופה.

לא חזרו. יאוש.

התקשרתי שוב למחרת. שעה התווכחתי בטלפון עם מישהי שהתעקשה לא להעביר אותי לאחראי, עד שהשיחה נותקה.

ניסיתי להתקשר שוב (עוד 20 דקות המתנה) אבל התיאשתי.

למרבה ההפתעה חזרה אלי מישהי שהזדהתה כאחראית והתנצלה על הניתוק בקו. היא המשיכה להתעקש שעצם זה שאני מערער לא מעכב הליכים. ניסיתי להסביר לה שעצם זה שהם הודו בכתב שהיתה להם טעות, זו כן סיבה לעכב הליכים. אבל אין עם מי לדבר.

התרגזתי והחלטתי ללכת לשם, לדבר עם מישהו פנים אל פנים.

נסעתי לדרום ת"א. (מצאתי חניה מותרת, לא לדאוג) הגעתי לבניין ולקחתי מספר.

חדר ההמתנה מלא אנשים ממורמרים ומיואשים, כולם פליטי נסיונות טלפוניים עקרים. (שלחו חומר בפקס, אבל הוא "נעלם". כאלה.) לכולם סיפורים מכמירי לב. אחרי המתנה של רבע שעה, שבע עמדות קבלה עובדות, אבל שום דבר לא זז, שאלו אותי איזה מספר אני.

הייתי מספר 265. בפנים היה 224. הם צחקו ואמרו לי שיש לי לפחות שעה וחצי המתנה. אם לא 3.

הסתכלתי מסביב. והחלטתי להתיאש. זה לא שווה את הזמן שלי, זה לא יזיז לאף אחד. אם הייתי יכול להעביר את חשבון הבנק לחו"ל כדי שלא יוכלו לגעת לי בו, הייתי עושה את זה. הבנק שילם כדי להסיר את העיקול, אבל אני עדיין רוצה לקבל מהם את כל המסמכים, ואם אין להם את כל המסמכים, אז הם עוד ישלמו לי את הכסף בחזרה. אבל אני לא הולך להתעסק בזה יותר מדי.

לפעמים צריך לדעת מתי לעזוב ולהמשיך הלאה.

 

ואחר הצהריים נסענו בפקקים לראות את המשחק אצל חבר, ועשינו על האש בפארק לחגוג את הנצחון.