בסוף הכל מסתדר !

אחרי שאתמול נירית לקחה את נגה לגן בפעם הראשונה, היום אני לקחתי אותה.

בעצם, שנינו לקחנו אותה, נפרדנו ממנה ליד שולחן ארוחת הבוקר ונירית נסעה. אני נשארתי.

עוד לפני שהלכנו, נגה התחילה לבכות. בכי קורע לב. "ביי ביי גן!" ניסתה לשכנע אותנו שצריך ללכת. אבל הלכנו בכל מקרה.

אני נשארתי והקשבתי, לבדוק אם היא ממשיכה לבכות. אני יודע שזה לא מהלך נבון, אבל הייתי חייב.

נגה המשיכה לבכות ולרצות את אמא. היא בכתה בערך שעה. המטפלות ניסו להרגיע אותה, לשחק איתה, לרקוד איתה, אבל גם אם היא נרגעה לכמה דקות, היא מיד נזכרה שוב וחזרה לבכות. אני עמדתי בחוץ עם גוש בבטן, עד שנשברתי.

הייתי חייב לחכות עד 10 וחצי, אז הלכתי לעשות סיבוב ולקנות לה מתנה. קניתי לה שעון-קיפוד ורוד עם אורות מהבהבים. כשחזרתי לגן, הילדים שיחקו בחצר. לא רציתי שהיא תראה אותי, אז הסתכלתי מאחורי הקיר בעזרת הפאלם שלי ששימש כמראה לצורך העניין. חשבתי שראיתי אותה, אבל התברר שזה היה ילד אחר. לפחות לא שמעתי אותה בוכה.

כשהגיעה השעה עשר וחצי, נכנסתי לגן. מסתבר שנגה נרדמה. מכיון שהיא נרדמה על מזרן באמצע הגן, הייתי חייב להעיר אותה. הערתי אותה, והיא התישבה, הסתכלה עלי וחייכה. הוצאתי את המתנה ונתתי לה. היא אמרה "קיפוד. מתנה. אבא." ושוב חייכה. אחר כך היא הראתה לי את כל הצעצועים בגן, אמרה ביי-ביי לגננות, והלכנו הביתה.

מחר ננסה להשאיר אותה יותר זמן. אני מקווה שהיא תבכה פחות.

רציתי להגיד תודה לכל המגיבים והמרגיעים מהפוסט הקודם. זה מרגיע לשמוע. וזה עדיין קשה לנו, למרות שאנחנו יודעים שזה תהליך טבעי וחיוני. עדיין ההרגשה קשה. אבל אני סומך על נגה.