כן, כן, גבירותי ורבותי,
עכשיו הזמן, המועד, והעונה.
חפשו עצים מאד מסוימים
בפארק, בחצרות, בכל השכונה.
עונת תותי העץ בשיאה. אני משוגע על תותי עץ. הם טעימים (מאד) מלכלכים (לא פחות) וניתנים לאכילה הישר מן העץ.
פשטתי כבר על שני עצים השבוע, האחד בפארק הלאומי והשני לא רחוק מהבית שלי. אני לוקח שקית ניילון פשוטה איתי, ומטפס על העץ. מענף לענף. צריך לדעת לאתר את התותים. לקטוף רק את הבשלים ולהניח לירוקים.
תמיד יש כמה תותים שבולטים לעין וקרובים ליד, הם מוכנסים אל השקית מיד. אחר כך צריך שוב להסתכל. העלים רחבים, התותים נחבאים, וקל להתבלבל. שולחים יד, מושכים ענף, לקרב את התות הרחוק למטווחי יד. הנה, עוד מעט, יד אוחזת והתות ניתק. לשקית וממשיכים. אין דבר כזה יותר מדי תותים.
קל לזהות עצי תות. בעיקר בעונה. הקרקע מסביבם מלאה בתותים שנשרו. מבט קל למעלה, אם העץ מלא בפרי, כדאי עליו להסתער, בתאבון בריא.
השקית לא תתמלא, אבל כשיש מספיק יורדים מהעץ, מביטים על הידים הסגולות ומחייכים. לוקחים את התות היפה ביותר כפרס, אוכלים ואז מחלקים את השאר לכולם.
תותי עץ הם לדידי האוכמניות והדומדמניות מסיפורי הילדים האירופאים שקראתי. היה גם עץ תות בשכונה שבה גרתי בכתה ד'.
ועדיין, מאד קשה למצוא תותי-עץ למכירה. אולי בשוק, אבל גם זה נדיר.