בסוף הכל מסתדר !

לפני הפוסט, אני מזכיר לכם להצביע. (הנה הסברים)

המאבק הופך להיות צמוד. אני עדיין מוביל, אבל המקום השני מצמצם את הפער במהירות, וכל קול קובע. בבקשה תקדישו לי דקה כדי להצביע בעבורי. תודה רבה.

ואם אתם ממש חושבים שמגיע לי, אני מאד אודה לכם אם תכתבו על זה בפוסט אצלכם בבלוג, תגייסו חברים במסנג'ר או ב ICQ או תשאירו הודעה בפורומים שבהם אתם משתתפים עם קישור להסברים.

***

היום נסענו בבוקר לירושלים. היתה אזכרה לדודה של נירית, ומכיוון שלא מתאים שנגה תהיה אתנו בבית הקברות בגילה (לבכות בזמן הלא מתאים זה לא רעיון טוב באמצע אזכרה), לקחתי את נגה לטייל בקניון מלחה בירושלים. פשוט יש שם מזגן.

נגה כמובן התלהבה מהקניון, רצתה לראות הכל וגררה אותי לקומה התחתונה שם יש מזרקה קטנה ומוכר פרחים.

עלינו וירדנו במדרגות הנעות, וגם במעלית שקופה, ממש התרגשות.

במקביל, הרמתי טלפון לשלומית הירושלמית. את שלומית פגשתי בזמן שהייתי בצבא, לכמה שעות, אבל איכשהו נשארנו בקשר עד היום. בעיקר קשר של שיחת טלפון ביום ההולדת. מאז הצבא נפגשנו פעמיים בלבד: בחתונה שלה, ובחתונה שלי.

מכיוון שהיום היה לי קצת זמן לבזבז בירושלים, הרמתי טלפון ומהקניון נסענו אני ונגה אליה. יש לה ילדים מקסימים, אחד מהם קצת יותר גדול מנגה (שנרדמה בינתיים) וישבו ופטפטנו. מסתבר שהיא מצאה את הבלוג שלי רק לפני כמה ימים וקראה הכל אודות נגה (היי שלומית). היה כיף להתעדכן ולהפגש בשבת בבוקר.

כשנגה התעוררה היא שיחקה קצת עם הילדים של שלומית ושל אחותה, אבל בינתיים כבר הגיע הזמן ללכת. נסענו אל הקרובים של נירית בירושלים, ועוד מעט נצא בדרך חזרה לכיוון ת"א.

לידיעת הלא-ירושלמים, כל ירושלים מלאה בסרטים כתומים. מילא על מכוניות, אבל בדרך בגין (האיילון של ירושלים) על כל עץ, עמוד גדר ואבן קשור סרט כתום. להביע דעה פוליטית זה דבר אחד, ואני בעד הבעת דעה פוליטית. אבל ללכלך זה פשוט מוגזם לדעתי. אני מקווה שהסרטים האלו יוסרו בצורה מסודרת כשיעבור זמנם.

שבת שלום לכולם.

נ.ב. אם לא הצבעתם קודם, עכשיו זה זמן טוב. :-)