בסוף הכל מסתדר !

***

היום היינו בטקס הסיום של נגה במעון.

הילדה בת שנה ושבעה חודשים (עוד מעט) וכבר אנחנו מגיעים לטקסים. נו, ידענו שזה יגיע.

בוקר, לוקחים את נגה לגן. בדרך היא מתחילה להגיד כמו מנטרה (או כמו זימון יחידות צה"ליות ברדיו): "מסיבה בגן. מסיבה בגן. מסיבה בגן." כן, היום מסיבת הסיום. נגה לבושה יפה, והולכת לגן.

(אקדח קפצונים מופיע במערכה הראשונה, מבין שהוא התבלבל במחזה ומסתלק מיד)

המסיבה בשעה רבע לארבע, בשלוש וחצי אנחנו כבר נלחצים. מצלמה - יש. מצלמת וידאו+קלטת - יש. מאפים מתוקים - יש. (ביקשו מכל הורה להביא משהו). מגיעים לגן, חונים על המדרכה, שלוש ארבעים וחמש ואנחנו בדלת. חיוך מפציע על פניה של נגה.

בחדרון קטן שבו ילדים קטנים, צעצועים קטנים, כסאות קטנטנים ומזגן פצפון נדחסו המון הורים גדולים ועבים. ההורים הגדולים ניסו להתישב על הכסאות הקטנים מאחורי הילדים הקטנים שצועקים ובוכים בבכי גדול. ההורים הגדולים מחבקים את הילדים הקטנים וצועקים על הורים גדולים אחרים שמסתירים לילדים הקטנים שלהם.

מנגנת עם אקורדיון גדול מנסה בקול גדול להרגיע את המהומה, אבל זה לא קל. בסוף, באורח פלא, כולם מתעייפים לרגע באותו הזמן, והמנגנת מנצלת את ההזדמנות כדי להתחיל בתכנית האומנותית.

הופעה ראשונה: לילדים שמים מין פונפונים על הידיים והם מתבקשים לעשות תנועות מסונכרנות. חלק אפילו מצליחים. נכון שזה בערך כמו לבקש משני אנשים שנופלים ממטוס בלי מצנח לשחק קצת סבתא סורגת בדרך, אבל זה עדיין חינני ומרגש.

בעוד האמהות משתפות פעולה עם הילדים הקטנים (נגה די נהנית מכל העסק, יש לציין), במעגל החיצוני מחוץ לכסאות הקטנטנים עומדים המוני אבות עם המוני מצלמות וידאו ומתעדים כדי להביך את הילדים שלהם במועד מאוחר יותר. (סיגריות? בבית שלי? עכשיו אני מראה את הקלטת ממסיבת הסיום של הגן ל*כל* החברים שלך. שמעת???  -הו, לא, אבא. יותר לא אגע בסיגריות בחיים! וגם לא אצא עם בחורים שלא תאהב, וגם להם אני רק אתן סטירות וזהו.)

רגע, אוף עם החלומות בהקיץ האלו, אני צריך להחזיק את המצלמה יציבה (וזה קשה, כל הזמן הורים אחרים עוברים לפני ומסתירים לי.)

אחר כך קטע מוזיקלי של הילדים (רעשנים ותופי מרים, לא כינורות ועוגבים), ריקוד עם חישוקים, ונענוע של מצנח.

אם לא הבנתם עד עכשיו, היה מחניק וחם. כולם הזיעו בטירוף, אבל אין דבר יותר חמוד מהילדה שלך משתתפת במשהו קבוצתי.

בכל אופן, כמו כל חגי היהודים (היו אנשים רעים, הם רצו להרוג אותנו, אנחנו ניצחנו, בואו נאכל) בשלב הרביעי אוכלים. האוכל היה בחוץ, למזלנו, וכלל ביגלה, מרשמלו, בורקסים ורוגלך. מישהי הביאה פשטידת תירס מוקרמת. רעיון רע. אין איך לאכול את זה (לא היו צלחות) וזה מתפרק. לחילופין גם לא היתה מספיק שתיה, אבל זה נגמר בלי מכות כי כולם כבר רצו לקבל את המתנות בסוף.

נגה אכלה ופל, ומרשמלו, ועוד מרשמלו, ועוד מרשמלו. בעצם היא זרקה את הופל מיד כשהיא ראתה את המרשמלו, אז הופל לא ממש נחשב. ההורים אכלו את השאר.

במסיבת סיום משלמים, ואז מקבלים מתנות מועד ההורים. הועד דווקא שיחק אותה. כל הילדים קיבלו סט קוביות עץ נחמד (שיחקנו בו עד הערב, נגה בנתה מגדל משבע קוביות ושמה גג משולש). חוץ מזה קיבלנו תמונה של נגה, תמונת מחזור (בלי שמות הילדים, נצטרך להוסיף אותם ידני כדי לזכור) ומזכרת מעץ עם נצנצים (כן, כן).

 

חזרנו מותשים, אך מלאים בעונג. חוויה שרק הורים יהנו ממנה (אבל יותר מכל דבר בעולם)

***