בסוף הכל מסתדר !

בדיוק לפני שנתיים פתחתי כאן בלוג וכתבתי בו כמה פוסטים. מאז היו כאן כ 120 אלף כניסות. במקור, הבלוג הזה נועד להחליף עדכוני חברים ומשפחה בחו"ל שעד אז עשיתי באימייל. אבל תמיד הצטרף מישהו חדש, וקשה לשלוח עדכונים אחורה במייל. כך שבלוג הוא דרך אידאלית לעשות בדיוק את זה. אמנם ניסיתי כבר קודם לכן לעדכן את האתר האישי שלי בתכיפות גבוהה יותר מאשר פעם בשנה-שנתיים, אבל זה לא ממש הלך. מה גם שהתגובות עוזרות להמריץ אותי לעדכן שוב ושוב. בינתיים, מכיוון שהבלוג הפך להיות ציבורי למדי, עדכונים פרטיים עוברים דרך קומונה פרטית בתפוז. מאד נוח (למעט החוסר בקבלת עדכונים במייל). לא מזמן הודיתי לכולכם כשהגעתי ל 100,000 כניסות. כך שאני אחסוך מכם את ההשתפכות שוב. :-)

לחבר טוב שלי נולד בן ביום שישי. מזל טוב! זו הופכת להיות עונה של לידות, ויש עוד בדרך. הזאטוטים מתרבים.

ביום חמישי נסעתי באוטובוס אחרי שנים שבהן הצלחתי להמנע מכך. היה דווקא בסדר, הארי פוטר עזר לי להעביר את הנסיעה. נירית קוראת את הספר מנייר, ואני קורא בו בפאלם. הרבה יותר נוח. גם בלילה, בקריאה לפני השינה, הספר נראה לי הרבה יותר כבד לעומד הפאלם המאיר והנוח. אני מוזר, נכון?

ברכות למרג'י (שאיכשהו, מעולם לא ממש קראתי. כלומר קראתי פוסט או שניים פעם, אבל זהו. לא יודע למה) שזכתה בתחרות הבלוגים של נענע, ולפאבליק, אושיה ויקירת הבלוג שזכתה במקום השני.

עכשיו, אני ממש לא מבין את נענע, הם נתנו לבחור בלוגים מתוך קטגוריות אבל את הזוכים הציגו בדירוג כללי שלא קשור לכלום. מה זה אומר? ומי זכה בכל קטגוריה? ואיך שני בלוגי צילום הגיעו לרשימה? אולי הכל נובע מהעובדה שהיה להם רק מכשיר MP3 אחד לחלק לבלוג הזוכה, ומכשיר נוסף לבחירת הקהל? בכל מקרה הרעיון בעייתי, מפני שאם הבלוגים מדורגים בפני עצמם, ובלי קשר לקטגוריות, איך זה שלא ניתן היה לבחור ביותר מבלוג אחד בכל קטגוריה? אם אהבתי ביותר מכל הבלוגים דווקא שניים שנפלו באותה קטגוריה לא יכולתי להצביע לשניהם, אבל בקטגוריות אחרות, בלוגים הרבה פחות ראויים (לדעת כמצביע מסוים) יקבלו קול, סתם כי הם יכולים. פשוט תכנון רע של תחרות.

יריב פתח בפרויקט - הסברים של בלוגרים על מקור השם של הבלוג שלהם, ואני שמח להצטרף.

בסוף הכל מסתדר! הוא שמו של הבלוג שלי, הוא משקף פילוסופיית חיים שמטרתה להביא למקסימום את האפשרות שעניינים אכן יסתדרו בסוף. בימים שנירית ואני נסענו לחו"ל, היינו לפעמים מספיקים לטיסות ברגע האחרון בלבד, ומכיוון שלפספס טיסה זה לא עסק נעים, צריך להתאמץ עד השניה האחרונה לגרום לתיקים להכנס למטוס ועוד לעלות עליו כשיש עוד מספר דקות ליציאה מהשער. ברגעי לחץ כאלו (ובהרבה אחרים) הטעות הגדולה ביותר היא להתחיל ולחשוב מה יקרה אם לא נספיק, ומה יקרה אם לא נצליח. מחשבות כאלו גורמות רק לעיכובים מצד אחד ולאיבוד פוקוס, ומהצד השני, אם נכשלים בכל זאת, תמיד יש זמן לחשוב על זה אחר כך, כך שאין טעם להתעסק בזה כל עוד לא הכל גמור (בבחינת "נשרוף את הגשר כשנגיע אליו").

סימן הקריאה שבכותרת חשוב מאד גם הוא. ראיתי בבלוג אחר מישהו שזלזל בסימן הקריאה וראה בו סימן לפקאציות מסוימת. אז לא. לפעמים לסימן קריאה יש אכן שימוש שנועד להעביר רעיון, והרעיון הוא שאת "בסוף הכל יסתדר" לא צריך לקבל כמשהו שיקרה מאליו, אלא צריך לפעמים להכריח את הדברים להסתדר, ורק אז הם אכן יסתדרו.

לגבי שם הכותב, שמי הוא אכן אלירם. פעם השתמשתי בניקים / אליאס / כינויים שונים, אבל ירדתי מזה. ברוב המקרים אין לי בעיה לעמוד מאחורי מה שאני כותב, והשם שלי מספיק ייחודי כדי שאוכל לעשות בו שימוש אישי כמעט בכל מקום.