| |
בסוף הכל מסתדר !
בלי נושא מוגדר, בלי אופטימיות ופסימיות. תמיד כשצריך את חוק מרפי, הוא לא פועל. ובעיקר, לא משנה מה, בסוף הכל מסתדר. באמת.
ואם לא הכל הסתדר, אז סימן שהסוף עדיין לא הגיע.
|
| 8/2005
ובכלל חשבנו שזה מחר
הבוקר לקחנו את נגה לגן. היום הראשון בגן השנה.
אמנם חשבנו שהגן מתחיל מחר, אבל מסתבר שהגן חושב אחרת, ומי אנחנו שנתווכח?
נגה עלתה כיתה. מגן הפעוטות האינטימי בו הילדים מדדים או זוחלים, היא עברה לגן של ילדים גדולים יותר. למעשה, כל הילדים בכיתה שלה גדולים יותר ממנה, מה שהופך אותה לילדה הכי קטנה בגן. (עוד שבוע היא בת שנה ושמונה חודשים)
אבל נגה לא התבלבלה, ואחרי כמה דקות של השתאות מול כל הילדים והמקום החדש, היא מיד התחילה לשחק. מה גם שהרבה חברים שהיו איתה במעון התינוקות עלו כיתה גם הם. כל הילדים שהגיעו קיבלו מדבקות עם שם כדי שכולם (הגננות) יכירו את כולם (המתגננים הקטנים). נגה הסתובבה בין כל הילדים בשמלת כתפיות צהובה ושתי קוקיות, ונראתה מאד מרוצה.
יש כל מיני שינויים בכיתה החדשה. כבר לא אוכלים עם סינר, וצריך להזהר שלא ללכלך את הבגדים. גם שתיה פתאום היא צריכה לשתות מספל בלי קש שהיא מחזיקה ביד. עכשיו היא לא תוכל לעשות בועות בשתיה. נגה אכלה גבינה, חלבה ופרוסה עם ריבה. בעצם, ריבה עם קצת פרוסה (היא פתחה את הסנדוויץ' ואכלה את הריבה עצמה. אני לא מאשים אותה).
יש בכיתה שלה ילדים עד גיל 3 כמעט. אבל אין לה בעיה להסתדר אתם. היא משוחחת ושרה, ונראה שהיא התאקלמה יפה מאד תוך זמן קצר ביותר.
כשנפרדנו ממנה היא העניקה לנו נשיקות (התעקשה על נשיקה בכל לחי) וחיבקה את הגננת החדשה שלקחה אותה למדף הספרים.
שנה טובה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
