לפני כמה שנים שמעתי ברדיו שיר שלא הכרתי. שיר שתפס אותי בגרון. חיפשתי עליו עוד מידע, אבל לא מצאתי, ופתאום עכשיו השמיעו אותו בגל"צ. נעמי שמר ז"ל תפסה את כאב ההורות והאמפתיה, והביצוע של משה בקר מצויין.
בראשון לספטמבר / מילים ולחן: נעמי שמר.
בראשון לספטמבר
אלף תשע מאות שישים,
הולך לבית ספר ילד,
חולצה בצבע תכלת
משאיר מאחור את כל החיים היפים...
בראשון לספטמבר
אלף תשע מאות שישים,
פתאום המורה שואלת
מה יש על הלוח ילד?
והוא לא קורא, לא זוכר
לא מבין...
אצלו -
שתיים ועוד שתיים הם שלוש,
פרפרים צבעוניים בראש
החולצה לוחצת לו על הצוואר
אל תגיד: "אין דבר"
יש דבר.
הראשון לספטמבר וכבר שבע ועשרים,
והוא מתחפר בכרים שלו,
מציץ בגנבה בהורים שלו,
רואה בפניהם ענני דאגה...
הראשון לספטמבר
יום שונה מאחרים,
כולם כבר בתוך הכיתה שלו
רק הוא עוד עמוק במיטה שלו,
לא ער, לא שקט, לא חולם, לא נרגע.
יש שיר אחד עצוב
שאני זוכר מזמן,
עוד מלפני החופש
עוד מסוף הגן,
חמש שנים חלפו
על מיכאל או על דן
אולי תגידו מה כל כך שמח כאן?
בראשון לספטמבר
אי שם בשנות השמונים,
שוב הולך לבית ספר ילד
חולצה בצבע תכלת
נראה כמו כולם
אבל אחר...
ומחוץ לגדר
מראש ערמת השנים
ממש מאותו השער,
מביט בו האיש מפעם
כאילו אומר:
"זה עובר, זה עובר"
יש שיר אחד עצוב
שאני זוכר מזמן,
עוד מלפני החופש
עוד מסוף הגן,
חמש שנים חלפו
על מיכאל או על דן
אולי תגידו מה כל כך שמח כאן?
אתם שרים אותו בהתכוונות כזאת
שמתחשק לצעוק, שמתחשק לבעוט,
חכו שנה, שנתיים -
תנו לנשום, תנו לחיות
מה בוער?
ומה כבר מחכה לי שם
מעבר לגדר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
