בסוף הכל מסתדר !

כשהיינו עם נגה בפעם האחרונה בחנות ירקות (היא גדולה מדי מכדי להקרא "ירקן"), ראיתי פתאום בין הארגזים צביר של מקלות מוכרים. קני סוכר. בשמחה וששון נגה ואני בחרנו מטה נאה ולקחנו אותו הביתה. עד שלשום לא היתה לנו הזדמנות לגעת בו, אבל לבסוף לקחתי סכין משוננת וחדה (נו, טוב, סכין לחם) וקילפתי מקטע מהקנה. לקח לנגה קצת זמן ללמוד איך אוכלים קנה סוכר (לנשוך ולשתות. לנשוך ולשתות. לא לאכול!) אבל נגה תפסה את הפרנציפ ונהנתה למדי. גם נירית ואני אהבנו.

את שאר המקטעים נטעתי בגינה, בעזרת מסור ופטיש. למי שלא יודע, קנה סוכר הוא מין עשב בעצם. אפשר לחתוך כל מקטע (לוודא שלא לפגוע באיזור החיבור. בדרך כלל יש שם עלה קטן), ופשוט לתקוע אותו באדמה בעזרת פטיש בבור קטן. זה גדל לבד ומהר (או לפחות אני מקווה כך).

***

נגה נכנסה בזמן האחרון אל תקופת ה-לאלא. באנגלית קוראים לזה The terrible two's. היא עדיין מתוקה להפליא, אבל מתחילה לעמוד על דעתה ולהתעקש. למזלנו כשמציעים לה משהו חלופי הגיוני היא מתרצה מהר.

לעומת זאת, היא סיגלה לעצמה בזמן האחרון מנהג לא חביב של מין יריקת שפריץ מהשפתיים תוך כדי השמעת "ברררררר" כזה. (הרעדת השפתיים, זו לא ממש יריקה), והיא עושה את זה בהתרסה כלפי אנשים כשמשהו לא מוצא חן בעיניה. אנחנו גוערים בה קצת כדי שתלמד שזה לא יפה למרות שברור לנו שזה חלק מהשלבים הידועים של כל ילד.

היא גם לפעמים משפריצה מים על הרצפה כשהיא שותה, אם מהבקבוק ואם מהפה. פה אנחנו "כועסים" יותר, כך שאני משער שהיא תפסיק עם זה בקרוב. היא יודעת שהיא עושה משהו רע (המבט הממזרי בעיניים לא מותיר ספק), היא פשוט נהנית מזה. ילדה שובבה.

***

אתמול בלילה נגה לא ממש רצתה לישון. השכבתי אותה במיטה, אבל היא שוב ושוב ירדה למטה ובאה לסלון. אחרי כמה פעמים היא כבר לא קמה, וכבר שמחתי. אחרי כמה דקות התחלתי לחשוד. הלכתי לחדר ושם אני מוצא את נגה עומדת ליד המיטה כשכל המיטה שלה מלאה בהמון צעצועים שהיא הוציאה מסל הצעצועים. התירוץ שלה היה שהיא מחפשת את הארנב. הארנב נמצא לבסוף על הכרית.

***

נגה כבר מאד אוהבת מוצרי סוכר. מעוגיות שוקולת שהכנו, ועד סוכריות מרשמלו שהיא ראתה אצל ילד אחר ורצתה גם. "אבא! תקנה לי סוכריה בבקשה?" שואלת בתקווה ואמונה אינסופיים. אחרי שקנינו לה סוכריה בצורת דובי צהוב, היא פשוט התישבה על הברכיים שלי ואכלה לאט לאט את כל הסוכריה על מקל במין שלווה של סיפוק מושלם. לגמרי שווה את זה.