אני חושב שאני די לא אוהב את מתיחות 1 באפריל. בין הידיעה בוואלה על מכירת ישראבלוג ב 2.5 מליון $ לידיעה שהופצה בכמה בלוגים (כולל טוקבקים מפוברקים) על קלטת חדשה, לא ממש שיעשע אותי. ולא, אני לא מתכוון לשתול כאן ידיעה מפוברקת קטנה. לא השנה.
***
חלק גדול מהגורם לחוסר הרצון שלי להתבדח נובע מכאב הראש העצום שיש לי כרגע, ובעצם מיום רביעי. חטפתי חידק או וירוס עצבניים, שזה אומר יותר מ 40 מעלות חום, ושכבתי במיטה שלושה ימים. זה גם יסביר את חוסר ההתיחסות שלי לתגובות של כולם בפוסט הקודם על ליקוי החמה, אני מתנצל, אבל עד היום לא יכלתי אפילו להגיע למחשב. עד כדי כך. פשוט מחלה מעצבנת, ונירית המקסימה פשוט הצליחה להתמודד גם עם נגה ותומר וגם איתי כל הזמן הזה. אני לא הייתי מצליח כמוה.
בדקתי עכשיו שוב, אני עדיין לא יכול להפנות את הראש בלי כאבים, אבל היום יש לי רק 37.5 מעלות, כך שזה סביר. אוף.
***
עם החום מגיעים החלומות המוזרים, מסצנות שכאילו נלקחו מסרט צבאי מטורף ועד לחישובי מנדטים מוזרים. אני לא זוכר הרבה, ולא בטוח שאני רוצה לזכור. בררר.
***
זהו, נגה חזק בגמילה מחיתולים. אני לא בטוח אם כבר כתבתי את זה, אבל היא מודיעה לנו "יש לי פיפי", הולכת לבדה, מביאה את הסיר שלה, מציבה אותו אל מול הטלויזיה, מתישבת, עושה את הפיפי, ומודיעה "סיימתי!" באושר. מתוקונת.
בזמן האחרון היא גם מקפידה להגיד "תודה" על כל דבר כמעט שנותנים לה או שעושים בשבילה. זה כל כך חמוד. "אבא, תפתח לי את הקופסא". אני פותח ונותן לה, והיא אומרת "תודה" חמוד והולכת, ואני נשאר נמס.
***
ואתמול (שישי) נגה הלכה בפעם הראשונה לגן החדש, מכיוון שנאלצנו להעביר אותה גן לפני סוף השנה. ביום חמישי אפילו ערכנו מסיבת פרידה בגן הקודם, רק שבגלל המחלה המעצבנת אפילו לא יכלתי להיות שם, שלא לדבר על לצלם. כל הילדים ציירו לה ציורי פרידה וכל הגננות והמנהלת התרגשו. אני חושב שנגה היתה הכי קולית בעניין הזה מכולנו. עכשיו היא צריכה להסתגל לגן החדש. לא פשוט.
***
זוכרים שכולם צחקו על מורן אטיאס בעקבות פליטת הפה שלה "365 מעלות"? כמה משעשע לחשוב שאולי היא פשוט ציטטה משירו של מאיר אריאל "
שיר כאב". (שמעתי ברדיו מתישהו ושמתי לב לזה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
