אמרתי בזמנו שהצטברו לי כמה נושאים שרציתי לכתוב עליהם, אני רושם לי נקודות לזכירה מדי פעם בפונקציית הפתקים שבטלפון. הפאלם שלי בשביתה עד שאצרוב לו מערכת הפעלה מחדש, ולכן חלק מהמידע הנייד שלי עובר לסלולרי:
***
תומר ביקר במעון של נגה, אבל נדמה שהוא קטן מדי בשביל מעון. הוא עדיין לא רגיל לשתות מבקבוק, ולכן העניינים לא הולכים חלק. אנחנו מנסים למצוא משהו אחר, למשל מטפלת, כדי לצלוח את התקופה עד שהוא יוכל להכנס למעון בנוחות רבה יותר. לא עניין פשוט. בינתיים הוא אוחז בכל מיני דברים, ואתמול תפס לי את הפנים ובדק.
***
חשבתי קצת והגעתי למסקנה שדווקא חיננית בעיני הפרסומת של צבר שעושה מחווה לתכנית "
הילדים משכונת חיים". הביאו לשם כמה מהשחקנים המקוריים, כולל את ז'אק כהן כמובן, ועשו איחוד מרגש. אני משער שעוד ישדרו איזו כתבה או ספיישל על מאחורי הקלעים של צילום הפרסומת הזו בשילוב קטעי ארכיון של הסדרה המקורית וראיונות "איפה הם היום" עם ג'נגו, יוני, ושיפרה.
***
יריב הוסיף אפשרות לריבוי קטגוריות. כיף אמיתי. עכשיו תהיה אפשרות לסדר יותר טוב את הבלאגן (ואני אוכל לכתוב על נגה ועל תומר באותו הפוסט בלי להתלבט לאיזו קטגוריה לשייך אותו) :-)
***
נסעתי באוטובוס אתמול, בשבילי זו גם נוסטלגיה.
***
רשום לי לכתוב משהו על נגה ומרשמלו, זה כבר די ישן ואני לא זוכר כבר. היא מחסלת מרשמלו מקצועית הרי, והיה שם סיפור כלשהו... אולי אני אזכר בהזדמנות. לעומת זאת, אם מישהו רוצה להפטר מחצוצרה ישנה, נגה תשמח ללמוד לנגן עליה, יש לה כשרון.
***
ולפני כשבועיים נגה ביקשה ממני להדליק את האור בחדר שלה, והסברתי לה שהיא יכולה להדליק את האור לבד בעזרת משהו ארוך. חיפשתי ומצאתי חלילית, היא אחזה בה ולאחר נסיון או שניים הצליחה להדליק את האור. ולכבות. ולהדליק. ולכבות.
אחרי שהיא הבינה את הרעיון, היא נטשה את החלילית ולא חזרה לעשות את זה. יותר קל לבקש מאיתנו כנראה.
***
ואפרופו נוסטלגיה, ראיתי לא מזמן את הסרט "ברייקדנס". (הראשון. לא השני: "אלקטריק בוגלו") כל כך מגוחך, וכל כך משעשע. היום זה תת רמה, אבל לפני 20 שנה זה היה הספרות המקצועית שלנו. ככה למדנו לעשות תולעת, גלים, סיבובים על הרצפה, והליכת ירח הרבה לפני שמייקל ג'קסון אימץ אותה.
***
ואפרופו פרסומות ושנות השמונים, איך פלאפון לא הלכו צעד קדימה ויצרו את הפרסומת לדפש-מוד:
I just can't get enough
בפה!
I just can't get enough
לאפון!
***
בשבוע שעבר לקחתי את נגה מהגן והלכנו עם תומר לגן המשחקים שהיה די נטוש. גם נירית הצטרפה בשלב מסוים. נגה רצתה שאעלה איתה למגלשה ואשב אתה על הספסל שבראש המגדל. ניסיתי לשכנע אותה שאני גדול מדי, ואז היא חשבה וביקשה ממני להיות קטן כדי שאוכל לעלות. היא גם אמרה שהיא לא רוצה להיות גדולה גדולה (היא הרי יודעת שהיא "כבר גדולה"). זה היה מפני שהיא לא רצתה שימנע ממנה התענוג שבלעלות על המגדל, אבל זה היה נוגע ללב בכל זאת. בסוף עליתי כמובן, והיא היתה מאושרת וחיבקה אותי. ישבנו למעלה כמה דקות של התבוננות וכיף לפני שהיא התגלשה למטה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
