בסוף הכל מסתדר !

טיפין טיפין אני מוכר עותקים מהספרון שכתבתי לפאלם. היום למשל נמכר עותק בעברית למישהו מברוקלין, ועותק באנגלית נמכר למישהי מאינדונזיה. אחרי שקיבלתי את ההודעה האוטומטית על המכירה, קיבלתי גם מייל מאותה אינדונזית. היתה לה בעיה ברישום שנפתרה תוך שני אימיילים. אבל דווקא אימייל התודה שלה קצת ריגש אותי. היא כתבה: "Bravo!...thanks for your help. My niece is a happy girl now"

פתאום דימיינתי לעצמי את אותה ילדונת מג'קרטה שבאינדונזיה נהנית לקרוא את הסיפור שהמצאתי לנגה, וזה פשוט העלה בי חיוך של סיפוק.

***

לפני פרוץ האינטרנט היו ה BBSים. בעוד אני משכנע את המודם האיטי שלי (2400) לחייג ל BBS ולקוות שהוא לא תפוס, ילדים אחרים בגילי היו מתכתבים עם ילדים מהעולם. היתה אפילו תכנית טלויזיה בשם Big Blue Marble) ששידכה בין חברים לעט (Pen Pals) שכאלה. שיחה לחו"ל דרשה השתקה של כל הבית וגם של השכנים, ואני התלהבתי מהעובדה שאפשר פתאום לדבר עם אנשים מארצות אחרות ולקבל אפילו תשובה בפעם הבאה שאני מחייג, מושך הודעות חדשות ושולח את ההודעות שכתבתי OFFLINE (לקהילות כמו FIDONET, USENET דרך BLUEWAVE). דיברתי עם Wibecke מנורווגיה (לא מזמן היא מצאה אותי ועכשיו היא במסנג'ר), עם איש מסקוטלנד שנזף בי כשקראתי לקילט הטקסי "חצאית" מתוך בורות, וגם עם כל מיני ישראלים שהסתובבו שם וחיפשו אנשים ממקומות כמה שיותר מרוחקים ומוזרים. התחלה של קהילה גלובלית, כשחושבים על זה.

***

והיופי של כל העניין הוא שעכשיו זה נראה כל כך טבעי שרוב אלו שקוראים את מה שכתבתי חושבים "מה הביג דיל?". אז נכון. סתם חיוך של מבט מהיר אל התפתחות הטכנולוגיה וחזרה למירוץ.

***

תמיד כשנמחק לי קטע שכתבתי (כמו עכשיו, למשל) אני מבזבז יותר זמן בנסיון לשחזר את הקטע מאשר היה לוקח לי לכתוב אותו שוב מחדש. קטע זה נכתב מחדש אחרי שלא הצלחתי לשחזר אותו (הדפדפן נתקע).

***

כמה נושאים גרמו לי לשבת ולקרוא יותר מפוסט או תגובה בודדת. למשל תחקיר עובדה על סרן ר', או פרשת הילדה והחיילים בבסיס חיל האויר. אכן יותר מעניין מהעיתונים, והתגובות מחכימות ומוסיפות לפוסטים, כפי שראוי. לא כמו רפש הטוקבקים באתרי החדשות. המרוץ שם אחרי כמות הטוקבקים כרייטינג הופך אותם לזבל שברובו אינו ראוי לקריאה, ולמעט NRG גם בלתי ניתן למעקב ("מספר 753, אתה אידיוט"). מומלץ הפוסט של מרגי שהתיחס לפרשיה בחיל האויר, וכתב התביעה כנגד "עובדה" שאליו הגעתי דרך הבלוג של נוטל קורות.

***

הדודה ויונתן קיבלו מנת כניסות ותגובות בעקבות הכתבה בעובדה, והדודה מדווחת על שלל אימיילים פרטיים של מעוניינים. אני מקווה שביניהם יימצא לה מישהו שיהנה ממנה והיא ממנו, ולא, אני לא חושב שהיא תכתוב פחות טוב מתוך זוגיות. אני מקווה שהוא יהיה סבלני כלפי הגרפומניות שלה.

אבל בזמן שחיכיתי לכתבה על הבלוגים, דווקא התרשמתי מאד משתי הכתבות ששודרו לפניה, ובעיקר הכתבה של אורלי וילנאי על מצוקת הנוער האתיופי. מיום ליום אני פשוט מעריך את העבודה שלה יותר ויותר. אם אילנה דיין תעזוב את עובדה, אורלי תוכל להכנס לנעליה בקלות (ובתקווה שלא תיפול לכתבות הדומות לזו שהוזכרה למעלה). ההצלחה לקחת נושא שברור מראש שישאיר את כולם אדישים אליו ולהוציא ממנו סיפור מרתק ומזיז היא לא מובנת מאליה.

***

מייבש הכביסה תוקן (וכואב לי הגב). התקנתי רצועה חדשה, אבל אני חושב שהמנוע מתאמץ יותר מדי, והשקע שבקיר מתחמם מאד, וזה לא סימן טוב. נו, מילא, בשבוע הבא.