בסוף הכל מסתדר !

נגה מתעוררת בימים האחרונים על צד שמאל. לא רוצה לצחצח שיניים (יוצאות לה שתי שיניים חדשות, אבל זו לא הסיבה), לא רוצה כל כך להתלבש, אבל לגן היא דווקא הולכת בשמחה.

הבוקר נירית שאלה אותה: "על מה חלמת, נגה?"

מיד הגיעה התשובה הסטנדרטית: "על ירח וכוכבים". תשובה שהיא המציאה די מזמן.

"ועל מה עוד?"

פה היתה הפתעה: "שיחקתי במריצה בחצר (בגן), ולא היו ילדים, ולא היתה גננת"

נגה לבשה הבוקר חולצה עם פינגווין. כשהסתכלתי עליו היא אמרה: "אבא, לא לגעת! לא לגעת בפינגווין. לא לגעת אף פתאום!". התאפקתי לא לצחוק והלכתי לספר לנירית.

אחר כך נגה החליטה שהיא רוצה קצת פרטיות (אולי בהמשך לחלום?) ואמרה לי: "אבא, תלך מפה". לא הלכתי, כמובן. ואז היא פירטה: "אתה תלך לאוטו ולא תלך לכל הכיוונים!"

זה כבר היה לי יותר מסובך להבין (ולהתאפק שלא לצחוק), אז היא פירטה את תכניתה ליציאה מהבית:
"אני אסע לחולון, ואבא ואמא לא יסעו לחולון" (ההורים שלי, סבא וסבתא של נגה גרים בחולון). ואז היא נזכרה להוסיף: "ואני לא ארד לכביש, כי באות מכוניות, ואני אקבל מכה!" בסוג של שכנוע שנועד להזכיר לה או להרגיע אותי...

***

תומר חושב שההמצאה הגדולה ביותר בעולם היא מוצץ. מבחינתנו זה כפתור MUTE, אבל בשבילו זה עולם ומלואו שצריך להתעמק בו, לחקור אותו, ובעיקר... נו, למצוץ. עכשיו הוא גם יודע לשלוף את המוצץ בנון שלאנט. שולח את היד לפה, אוחז במוצץ ושולף אותו כאילו היה מדובר במקטרת.

עכשיו הוא מתחיל לפתח חיבה לרעשנים. אוחז ומקשקש כמו דמות תינוק קלאסית וקלישאית. מותר לו, זה רק שלב.

סימן הדרך הברור הראשון בהתפתחות של תינוק הוא חיוכים, אחר כך הושטת יד, אחיזה, מעקב בעזרת העיניים וכו'. התהפכות היא אבן דרך משמעותית מאד. תומר מצליח לעבור משכיבה על הגב לשכיבה על הצד (ובחזרה לגב) לגמרי לבד. כל הכבוד.

***

נגה לומדת איפוק ואחריות. בשבת היינו ביום ההולדת של בן של חברים. נגה שמחה וצהלה, רצה על הדשא והשתוללה, ובסוף חילקו שקיות. היו הרבה שקיות, ואחד הילדים נתן לנו שתי שקיות מלאות בממתקים: אחת לנגה ואחת לתומר. אחר כך הוא שאל את נגה אם היא רוצה עוד שקית ונגה אמרה: "לא, יש לנו מספיק". היא גם מסבירה ש"אסור לאכול הרבה ממתקים, כי זה עלול לעשות חורים בשיניים. אבל קצת ממתקים אפשר לאכול."
לממתקים היא הרבה פעמים קוראת "משהו". למשל: "אבא, תביא לי משהו..."