בסוף הכל מסתדר !

א. אאוטינג, גם אחרי המוות, הוא מעשה נבזי בעיני. עם זאת אני מניח שבמקרה הזה היתה ברירה מועטה.

ב. טוב היה עושה חנן היקר (באמת) לו במקום לארח את האתר של רפונזל אצלו היה מוצא לה אתר חינמי חביב בחו"ל. היתה נחסכת ממנו דילמה בעלת מוצא אחד בלבד. מצד שני, אולי בכך הוא מנע צער רב מאנשים רבים.

ג. אם זה לא היה ברור מהפוסט הקודם, לדעתי ליריב לא היתה שום ברירה בנוגע לטיפול בבלוג של רפונזל בישרא, והוא נהג בה בסופר-רגישות. ציינתי זאת גם בפניה בזמנו.

ד. למרות שהיא תקפה אנשים רבים, היא גם סבלה מאלימות בתגובות לבלוג שלה. כבר כתבתי פעם על אלימות תגובתית, והתופעה רק מחמירה לצערי.

ה. והחלאות שבחלאות עדיין כאן. והם/הן לא עוצרים בתגובות. ומזוויע אותי לראות באתר של החברה קדישא בין מדליקי הנרות שתי הדלקות שטנה.

***

למעשה, אני לא ממש מתפלא. כשהקמתי בזמנו את אתר הזכרון ליצחק רבין אחרי הרצח, הוספנו מנגנון (שלא היה קיים מעולם לדעתי עד אז) של הדלקת נר וירטואלי לזכרו. עשרות אלפי אנשים נכנסו לאתר וכתבו מלים לזכרו, וכבר אז היו כמה שלא התאפקו וניאצו. הם היו מעטים, אבל זה עבר קוים אדומים. אני חושב שמחקתי כ 3 או 4 תגובות כאלו. אז נכון שאז זה היה פוליטי, והפעם זו דמות שונה לגמרי שקנתה לה המון שונאים. אבל החוצפה היא אותה החוצפה, וחוסר הגבולות זהה.

***

אני חושב שבזאת אני אסיים לעסוק בנושא הזה שדי טורד את נפשי מאז שמעתי. חשוב גם לדעת להרפות. לתת מנוחה.
למי שסבל מרפונזל שלא בצדק אני מאחל רווחה ושקט, ואם מישהו עשה לה עוול מכוון אני מאחל לו שיבוא על עונשו.
הפוסט הבא יהיה בנושא שונה לגמרי.