בסוף הכל מסתדר !

היום שלי התחיל בביקור בטיפת חלב ביחד עם תומר. הכל מעולה, בלי עין רעה, הילד מפגין כישורים על פי הזמנה. "הוא מעביר חפצים מיד ליד?" שואלת האחות, ובתגובה תומר מיד שולח את יד שמאל, אוחז בצעצוע שעל השולחן, מעביר ליד ימין ומושיט אלי תוך כדי חיוך גאה, מחכה למחיאות כפיים סוערות. מחרתיים הוא יהיה בן חצי שנה.

בשעה 11 ודקה אני מקבל SMS מנירית, משהו על כך שבמטולה החבר'ה במקלטים. אני בודק מיד בטלפון את חדשות YNET ומגלה על החטיפה, באותה העת עשרות אלפי שיחות טלפון מעבירות את הידיעה מפה לאוזן ומאות אלפי מקלטי רדיו נפתחים.

ברחוב אנשים מתכנסים בעצמם, חלק מדברים, חלק לא. בעבודה אני צמוד לרדיו, מדי פעם צופה בערוץ 10 באינטרנט. הכל צפוי ונורא, בדיוק כמו החיוך של נסראללה. הוא נואם ואני מחכה ומצפה שבכל רגע תרד פצצה ותקטע את השידור.

בינתיים נירית מוציאה את נגה מהגן, ויחד עם בני הדודים הן הולכות להצגה "כספיון" בסגנון התיאטרון השחור. לקראת סוף ההצגה נגה מפחדת והן יוצאות החוצה. בהצגה הופיע מלפפון ים גדול שהפחיד את נגה כי הוא השפריץ מים. היא גם חששה שהכריש יופיע, אז היא יצאה ודיברה אתי בטלפון: "אבא, פחדתי מהמלפפון ים."

שבעה הרוגים היום. בעצם כבר שמונה. שני חטופים עטופים בחשש גדול של מדינה שלמה.

נירית ונגה אוספות אותי מהעבודה אחרי ההצגה, בדרך אנחנו קונים פיצה לארוחת ערב. נגה רוצה פיצה בלי כלום ואנחנו פיצה עם זיתים. נגה אוכלת את הפיצה לתיאבון וגם אנחנו. ברקע הטלויזיה.

בעזה פצצת טון פגעה בבית הלא נכון והחטיאה את מוחמד דף. משפחה עם שבעה ילדים נהרגו. מלחמה.

אחרי האמבטיה אני מקריא לנגה סיפור לפני השינה, על צ'רלי ולולה שלא רוצה ללכת לישון. נגה מרוצה אבל רוצה שאשב לידה עד שתירדם, ומתעקשת להחזיק לי את היד. מתחננת. אני יושב שם עד שהיא נרדמת, בחושך, נגה מחזיקה לי את היד, ובאוזן הטלפון הסלולרי משמיע לי רדיו. כבר אין חדשות ברדיו אלא רק שירים עצובים. נורית גלרון נזכרת בילדות נשכחת, שלום חנוך שר על מאיה, ומתי כספי מרטיט קולו במילותיה של לאה גולדברג "אלוהים אדירים, עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה".

מליון אמהות מוחות דמעה של כאב לפני השינה, מליון אבות חורקים שיניים ושותקים וכמה פוליטיקאים מבינים עכשיו, בשעות הקטנות של הלילה, שהתפקיד כולל עוד כמה דברים מלבד משכורת, דיוני מליאה ורכב צמוד. קוראים לזה אחריות למדינה שלמה, לנירית, לנגה, לתומר, לי, ולכל מי שאנחנו מכירים.