בסוף הכל מסתדר !

צריך לעדכן. שלשום בקעה לתומר שן ראשונה, למטה משמאל. אין עדיין תמונה, אבל אני מקווה שתהיה אחת בקרוב. בינתיים הוא קצת סובל, אבל עובר את זה בקלות יחסית, קצת חום, קצת קוצר רוח, שום דבר מיוחד.

***

נגה, לעומת זאת, פוחדת. אני לא יודע אם יש לזה קשר למצב, אבל היא הגיעה לשלב הפחד ממפלצות. "יש מפלצת באוטו" אמרה לנו יום אחד כשהגענו הביתה. הבטחנו לה שאנחנו יוצאים מהאוטו והמפלצת נשארת שם, וזה הרגיע אותה.

במקרה אחר הראיתי לה איך מדגדגים מפלצת עד שלא תהיה מפחידה כל כך. אבל נגה עדיין רואה מפלצות פה ושם.

בלילה, נגה מתעוררת כבר שני לילות רצופים וקוראת לאמא או אבא שיבואו. כשאנחנו מגיעים היא אומרת "אני לבד, שב לידי קצת, אבא, אל תלך. אל תשאיר אותי לבד." קשה לסרב לה. היא לא דורשת אלא מבקשת כמעט בתחינה, ואני יושב לידה ומלטף לה את הראש עד שהיא נרדמת. אלא שברגע שאני הולך לישון היא מתעוררת בבכי והריטואל חוזר על עצמו.

זה לא משנה שאנחנו אומרים לה שאנחנו ממש בחדר ליד, וזה אפילו לא משנה שממש לידה ישן בן הדוד שלה ממטולה, היא לבד וקשה לה.

אתמול בערב נירית עלתה על רעיון מזהיר, היא נתנה לנגה פנס קטן ונגה נרדמה באושר אוחזת בפנס הדלוק. באמצע הלילה נגה שוב התעוררה, הפעם הפנס לא הספיק, אבל בסופו של דבר היא הסכימה ללכת לישון שוב. מאוחר יותר היא שוב התעוררה בבכי ועם חום גבוה. ידענו שיש לה קצת חום, אבל הוא היה נמוך כשהיא הלכה לישון (חום נמוך אצל ילדים לא מצריך טיפול כלשהו). אחרי שתיה של אקמולי היא כבר נרדמה עד הבוקר. אצלנו במיטה.

***

הטלויזיה אצלנו פתוחה לא מעט, חלק גדול מהזמן יש חדשות עקב מלחמת לבנון 2. באותו הערב הראו שתי מכוניות עולות באש בנהריה. ניסיתי להיות חיובי: "את רואה, נגה, הנה באים מכבי האש והם מ-כ-בים את השריפה עם המים". הילדה הסתכלה ושאלה: "למה המכוניות נשרפות?"
שאלה טובה. הממ. "לפעמים, כשמכונית נתקעת במשהו או שיש לה תאונה, וכשחם מאד, אז המכונית יכולה להשרף, אבל הכבאים מכבים את השריפה צ'יק צ'ק."
נגה לא קנתה את ההסבר, ושאלה שוב. עניתי שוב את אותה התשובה ואז היא אמרה: "אני לא רוצה לראות את זה, זה מפחיד אותי". צודקת. באמת לא בסדר מצידי. תפסתי את השלט וזיפזפתי מיד לערוץ הבא. עקרות בית נואשות. "כן, כן! את זה!" קראה נגה כשהיא שמחה לראות כל דבר שהוא לא מכוניות וכבאים. הזפזופ הבא היה לערוץ הופ.

***

היום היתה ידיעה ב YNET שטענה שתושבי מטולה נדרשו לפנות את היישוב. צה"ל הכחיש, גם ראש המועצה לא ידע במה מדובר, וגם נציגות המשפחה במטולה מכחישה. חבל, כבר חשבנו שגם הם יבואו לבקר אותנו במרכז. אבל כל העסק גרם לי לחשוב לרגע, האם גוגל קיבלו התראה מראש על משהו?

***

כולם כבר נגד החיבוקים לדעתי, וטוב שכך, זה נעשה מגוחך. אל תחבקו - תשלמו. תנו להם הנחות, משהו.

***

נינט עושה טעות כשהיא ממסחרת את הדיסק שלה הרבה לפני שהוא יוצא. קודם תני למוזיקה לדבר ואחר-כך תעשי מזה בוכטות. לא להיפך.

***

היום גם נירית קצת חולה. לא קל.

***

אם כלי התקשורת ממלכתיים מדי בשבילכם, ואם אתם מחפשים משהו קצת שונה בבלוגים, עוברינה פרסמה פוסט (מאורע נדיר) שמעלה כמה נקודות מעניינות.

במקביל, מאד התרשמתי מאחת התגובות למאמר מאשים שפורסם בטיימס אונליין הבריטי שתוקף את בלייר על תמיכתו בישראל. התגובה מתיחסת לטענת חוסר הפרופורציה בתגובת ישראל ואומרת בערך ככה:

עצם הרעיון של תגובה פרופורציונלית הוא ברברי.
האם ישראל צריכה לחכות עד שהערבים "יצמצמו את הפער" ויהרגו כמה מאות ישראלים?
כמה חיילים הרוגים שווים להרג של תינוק?
האם נשים בהריון נחשבות כהרוג וחצי?
כמה הפצצות חינם אמור לקבל החיזבאללה לפני שלישראל מותר להגיב?
אם פצצה או טיל לא הורגים אף אחד, האם הם נחשבים בספירה?
כמה חטיפות שוות הרג אדם?
כשהחיזבאללה הורג ערבים ישראלים, באיזה צד הם נספרים?
כבר 55 שנים שהערבים "על סף" קבלה של ישראל. כשזה יקרה, נא להודיע לישראל. עד אז אל תשלו את עצמכם.
יעקב ווטקינס, דנבר, ארה"ב.