בסוף הכל מסתדר !

מתוך ארבעה ילדים בביתנו, שלושה היו חולים ביום חמישי. תומר עדיין חולה, נגה מחלימה, השניים האחרים כבר בסדר.

גם עכשיו תומר בוכה. קשה לראות את התינוק הזה שמחייך כל הזמן, גם מתוך שינה, מתפתל מכאבים. ואי אפשר לדעת באמת אם אלו השיניים, הדלקת בגרון או באוזן (הכל ויראלי כנראה). הוא קיבל נר אקמולי נגד כאבים, טיג'ל לכאבי השיניים וחיבוקים לשברון הלב. שלנו.

ביום חמישי בערב לקחנו את כל הילדים לרופא. לתומר היה חום גבוה מהלילה, לנגה פצעים שחשדנו בהם שהם נובעים מאבעבועות, ועוד מקרה אחד של פריחה. מכיוון שהרופאה הרגילה של הילדים היתה בחופשה בשבועות האחרונים, הלכנו לרופא קרוב יותר. נכנסנו עם נגה ראשונה, והרופא בדק אותה. אלו לא אבעבועות אלא חיידק סטפילוקוקוס מעצבן. אנטיביוטיקה, לרחוץ את האיזור והעניין יעבור מהר, כך מקווים.

עכשיו תור תומר, לילד יש חום גבוה. רגע, צריך להעביר כרטיס. הכרטיס לא עובר. השעה שבע וחצי בערב.

כשהכרטיס לא עובר, סימן שיש בעיית גישה לתיק הרפואי. מתקשרים למכבי. מסתבר שתומר כבר היה אצל הרופאה הקבועה ברבעון הזה, ולכן אסור לו להגיע לרופא אחר בשעה שהיא מקבלת חולים. אנחנו יוצאים החוצה לנסות ולברר את העניין בטלפון בזמן שחולים אחרים נכנסים לרופא.

כעבור זמן מה מתבררת התמונה הבאה:

- הרופאה בדיוק חזרה מהחופשה. אבל היא מקבלת עד שעה 7 בערב.
- אי אפשר להשיג את הרופאה בטלפון, כי המזכירה כבר הלכה.
- אי אפשר לנסוע אל הרופאה (זמן הגעה שלנו לשם - כ 30 דקות לפחות, בהתחשב בכך שאנחנו שם עם ארבעה ילדים שצריכים לחזור הביתה קודם)
- אם ניסע בכל זאת, והיא לא תהיה, גם הרופא הנוכחי כבר יסגור וילך.

בעיה, אנחנו נמצאים אצל רופא, אבל הוא לא יכול לקבל אותנו בגלל בירוקרטיה בלתי מוצדקת (הסתיימו שעות הקבלה של הרופאה השניה). בינתיים תומר עם חום גבוה מאד. נירית עדיין בטלפון, הילדים צריכים כבר להתארגן לשינה, ובמוקד מכבי מנסים לפתור את הבעיה.

מכיוון שאני בטוח שהבעיה האבסורדית הזו תיפתר, אני לוקח את הילדים חזרה הביתה להתארגן בזמן שנירית נשארת שם עם תומר.

מה שקורה מעכשיו שמעתי מנירית:
1. מהמוקד מוסרים לה בטלפון שהם הצליחו להשיג את הרופאה והיא סגרה את המחשב שלה.
2. הרופא מנסה שוב להעביר את הכרטיס, ושוב לא מצליח.

3. הרופא אומר שהוא מצטער מאד, והולך הביתה.

אני אחזור שנית:  ה ו ל ך  ה ב י ת ה. הולך ומשאיר את נירית המומה עם תינוק קודח ביד, בלי להעיף עליו אפילו מבט. פשוט ככה.

אני כבר בבית, מארגן את הילדים למקלחת כשנירית מגיעה. אני די בהלם מהעניין. לתומר יש מעל 39.5 מעלות חום לדעתי (מדחום האוזן לא מדוייק כל כך אצל תינוקות) ואנחנו מתקשרים למכבי. הנציגה ששומעת את הסיפור נדהמת גם היא. בינתיים אנחנו מודאגים הרבה יותר ממצבו של תומר מאשר מהבזיון של הרופא, וכבר אחרי שמונה בערב. ביקורי בית לא באים בחשבון כי הרופאים הם רופאים כלליים ולא רופאי ילדים, כך שחייבים להביא את תומר למוקד הרפואי. אנחנו עושים לתומר אמבטיה כדי להוריד את החום, מארגנים את הילדים, משאירים אותם עם אחות של נירית ונוסעים עם תומר למוקד.

במוקד מודדים לתומר את החום. 40.3 מעלות חום. נר אקמולי יוצא מיד החוצה, אבל אנחנו מצליחים לגרום לו לשתות סירופ לפני שנכנסים לרופאה התורנית. היא מאבחנת דלקת גרון ויראלית. למחרת הרופאה שלנו תאבחן גם דלקת אזניים.

גם היום תומר ישן במשך רוב שעות היממה ולא היה שמח כהרגלו. הוא בהחלט עדיין חולה, וגם הלילה הוא יקום מספר רב של פעמים עד מחר בבוקר.

אבל אנחנו לא מתכוונים לוותר בעניין הרופא ההוא. הוא אמנם עשה עלינו רושם של אדם נחמד בהתחלה, אבל מיד כשהכרטיס לא עבר הוא אמר משהו בסגנון "אני כבר לא עובד בהתנדבות". אני יודע שהוא לא מקבל כסף על טיפול בחולה שלא מתקבל במחשב, וזו בדיוק הסיבה שיצאנו כדי לנסות ולהסדיר את הנושא ולא התעקשנו על טיפול מיידי. אבל לאחר שבמוקד ניסו לטפל בעניין ולעזור לנו, ואחרי שהוא הבין מעל לכל ספק שהוא האופציה היחידה שלנו בשעה ההיא, הייתי מצפה בתור בנאדם שלפחות יעיף מבט בילד כדי לוודא שלא צריך חס וחלילה לקחת אותו מיידית לבית חולים או משהו. הוא לא היה מוכן להתאמץ אפילו טיפה כדי לעזור לנו, פשוט ככה.

הוא אולי רופא טוב, אבל הוא חרא של בנאדם.

את 61 השקלים ששילמנו במוקד נקבל בחזרה, אני בטוח. גם מכתב תלונה למכבי עוד יישלח. אבל גם יומיים אחרי אני לא מבין איך אפשר לעשות דבר כזה. אני משתדל לעצור ולעזור במשהו בכל פעם שאני יכול לסייע. בטח אם מבקשים ממני אישית. גם אם זה משהו שאני עובד בו, וגם אם אני גובה כסף בעבור שירות מסוים, אם מישהו מבקש ממני להעיף מבט או לעזור ואני לא יכול לעזור בתשלום אני לפחות אכוון אותו לכיוון הנכון.

שבועת היפוקרטס כבר לא רלוונטית כנראה, גם לא הקריטריונים להעסקת רופאים אולי, אבל אני בכל זאת מחכה לראות מה תהיה התגובה לתלונה שלנו ולכן אני לא מפרסם כאן את שמו של הרופא (אגב, למי שמודאג, יש לי מספר דומיינים משלי למקרה שהמצב יתדרדר, אבל אני מאמין ומקווה שלא נגיע לשם).

וכמובן שכף רגלנו לא תדרך אצלו יותר. אני גם אדרוש כמובן שהביקור של נגה אצלו לא יכבול אותנו אליו למשך שאר הרבעון, אחרת שולחנות ייהפכו.