בסוף הכל מסתדר !

***

הגנים התחילו לפעול אמנם ביום שישי, הראשון לספטמבר, אבל היום הראשון האמיתי היה היום, עם כל האמהות הבוכיות, הילדים הצועקים והאויריה החגיגית של מסכנות מהולה בתוגה פנימית שתתחלף באושר על הזמן שהתפנה להורים.

אז אחרי הנסיון בגיל שלושה חודשים, תומר עכשיו הולך רשמית לגן (כן, אני יודע שזה מעון יום ולא באמת גן). נראה שהוא נהנה והוא בכה רק קצת בהתחלה, בעיקר כי הוא היה רעב מאד. אחרי שחיכינו כמה דקות בחוץ נכנסתי והאכלתי אותו. הוא טרף את הדיסה שלו, ואז הלך לישון, נירית נסעה לעבודה ואני הלכתי לקניות.

***

נגה, לעומת זאת, התחילה את השנה בקלי קלות. נתנה לי נשיקה על הלחי ליד שולחן ארוחת הבוקר בגן, ונופפה לי לשלום. מכיוון שנגה נולדה בינואר, היה לנו דיון ארוך וקשה אם להעלות אותה לגן של הגדולים או להשאיר אותה באותה כיתת גן של קטנים. הדילמה קשה כי או שהיא תהיה הכי קטנה בכיתה שלה או הכי גדולה בכתה שלה.

בסופו של דבר התפשרנו, נגה נשארת בכתה שלה, ועוד כמה חודשים ננסה להעביר אותה לכתה של הגדולים (או עוד קודם לכן, אם יתפנה מקום). החסרון העיקרי במצב הנוכחי הוא שיש אתה בגן ילדים קטנים ממנה בשנה ויותר, ילדים שעדיין לא מדברים, בחיתולים וכו'. היתרון הגדול הוא שהיא מקבלת הרבה יותר חום ואהבה מהמטפלות שמכירות אותה (גם יחס המטפלות/ילדים טוב יותר).

למעשה, נגה אמנם מפותחת בהמון נושאים יותר מאשר הרבה ילדים בכתה של הגדולים, אבל מבחינה רגשית היא עדיין קטנה, ואסור לנו לשכוח את זה.

***

בצהרים קניתי לנגה כוכבים וירחים שזוהרים בחושך. נגה מפחדת להשאר לבד בגלל כל המפלצות שמסתובבות לנו בבית. צפרדעים על הכסא, מפלצת מחוץ לדלת, מפלצות בחדר האמבטיה וגם במטבח. אנחנו הולכים ומדגדגים את כל המפלצות ואז הן תיכף בורחות, אבל בלילה נגה עדיין מפחדת להשאר לבד (קשה להתמודד מול תחינות כמו: "אבא, אם תלך אני אשאר לבד! אל תעזוב אותי! אבל אני אוהבת אותך!!!"). אולי הכוכבים יעזרו קצת.

***

ב-12 בצהרים לקחתי את תומר הביתה, השארתי אותו בהשגחה של אמא שלי והלכתי לעבודה.

***

השנה נפתחה טוב, אנחנו מאד מרוצים מהגן, הצוות משקיע והגן גם קרוב אלינו הביתה.