חשבתם שמוזיקה נוצרת על ידי זמרים ואמנים? לא בדיוק נכון. יש המון גורמים שעוזרים להפוך את המוזיקה לגורם כל כך דומיננטי בחיינו. אני לא מתכוון לערוך סקירה היסטורית של שוק המוזיקה מאז ימי הגרמופון הראשון, אבל הנה בכמה קווים כלליים מבנה שוק מוזיקה במדינה בלתי מוגדרת כלשהי:
שוק המוזיקה מכיל הרבה יותר גורמים מכפי שנדמה בתחילה. הנה רשימה קצרה:
- אמנים יוצרים הכוללים:
- זמרים / זמרות / להקות
- תמלילנים (משוררים, פזמונאים וכו')
- מלחינים
- מעבדים
- אמצעים טכנים:
- אולפני הקלטות
- בתי דפוס לדיסקים
- מפיקים:
- שיווק והפצה:
- מפיצים
- רשתות וחנויות דיסקים
- חברות פרסום, יח"צ וקד"מ.
- ארגוני זכויות יוצרים וגביית תמלוגים:
- לאמנים (כגון אמ"י)
- למחברים ומלחינים (כגון אקו"ם)
- ליצירות
חוץ מזה, עיון בויקיפדיה העלה גם: ציידי כשרונות, מנהלי להקות, מקדמי הופעות וכו'. אני לא אתעמק באלו.
שוק המוזיקה מנקודת מבטו של האמן
אמן חדש מקליט שירים, אולי אפילו מופיע, והגיע הזמן להוציא דיסק כי הקהל דורש וגם הדודה בלומה רוצה להשוויץ. לאמן חדש יש כמה אופציות:
- חברות תקליטים גדולות שמרכזות הפקה, ייצור, מיתוג והפצה ובכך מעניקות לאמן פתרון מקיף. קודם כל צריך לשכנע את החברות האלו שאתה טוב מספיק. יש להן מלאי מוגבל של אמצעים (כסף) ורשימה של אמנים קיימים וחתומים שרוצים להוציא בדיוק עכשיו דיסק שני או חמישי. לא קל, אבל שווה לנסות להתקבל. ההסכם הכספי לא יהיה מדהים לאמן מתחיל, אבל כאב הראש יהיה קטן יותר ותמיד קיימת התקווה שאם הדיסק יצליח יום אחד האמן יוכל להציב תנאים משלו לחברת התקליטים. מירב הסיכויים שזה לא יקרה.
- יש אלטרנטיבות עצמאיות כגון לייבלים אינטרנטיים, אולפנים עצמאיים וכו'. החסרון הגדול הוא שהאמן צריך להשקיע בעצמו את הכסף הדרוש. גם אם לקחתם הלוואה מהדוד, לא בטוח בכלל שהדיסק שלכם יצליח מכיוון שאמן עצמאי נמצא בנחיתות גדולה בנושא השיווק וההפצה. מכיוון שהשוק צפוף למדי, המדפים הטובים בחנויות תפוסים כבר על ידי האמנים המובילים ותגידו תודה אם יסכימו לשים את הדיסקים שלכם בפינת החנות, מתחת לשרפרף שעליו יושב שומר הלילה.
- הפצה מחתרתית היא גם אופציה, בעיקר לאמנים מופיעים. מקליטים הופעה בשידור חי (לפעמים יש שירות כזה במקומות שבהם מופיעים), מדפיסים כמות לא גדולה של דיסקים (או צורבים בבית) ומוכרים בהופעות או שמים להורדה באתר אינטרנט. תמיד נותנים את הדוגמה של "בית הבובות" שהצליחו עצמאית ככה, אבל זה בדיוק כמו הכתבות בעיתון על הטיפש ההוא שכבר הוכה על ידי ברק 8 פעמים בחייו. לא רק שזה מעניין מאד, אלא זה גם נדיר מאד.
בעיה ראשונה: גם אם אמן מצליח להוציא דיסק ולהפיץ אותו, הוא עדיין צריך להתחרות בדיסקים אחרים, שלא לדבר על התחרות מול האינטרנט ובמיוחד האימיול ודומיו. אחת הדרכים לעשות זאת היא על ידי הוספת ערך מוסף לדיסק: מלות השירים, חוברת מהודרת, קופונים להופעות וכו'. הייתה גם דוגמה לדיסק שיצא בשני חלקים בהפרש זמן כך שמי שקנה את הדיסק הראשון קיבל איתו תלוש שתמורתו ניתן היה לקבל חודש לאחר מכן את דיסק ההמשך. זה לא היה יעיל במיוחד.
ערכים מוספים עולים כסף, ועלותם עולה עם כמות הדיסקים.
למעשה, המטרה הראשונית של התוכנה שלנו היא בדיוק להוות מין ערך מוסף לדיסקים כדי לתת להם יתרון תחרותי בשוק. היתרון של התוכנה שלנו הוא שעלות הוספת התכנים היא נמוכה מאד והיא גם עלות קבועה שלא משתנה אם האמן מוכר 1000 או מליון עותקים. שיהיה לו לבריאות.
בעיה נוספת שיש לאמנים היא בעיה כספית טהורה. גם אם האמן מצליח למכור, הוא מקבל אחוז לא גדול על מכירת כל דיסק ובנוסף, אם האמן גם כתב את השירים או הלחין אותם, הוא מקבל תמלוגים על השמעות ברדיו או שימוש בחומרים שלו בפרסומות. סכומים אלו אמורים לכסות את הוצאות הפקת הדיסק והוצאות המחייה של האמנים במשך כל זמן העבודה על הדיסק (לפעמים זה לוקח שנים). לרוב זה לא קורה, והאמן מרוויח בעיקר מהופעות.
גם את הבעיה הכספית הזו התוכנה שלנו מנסה לעזור ולפתור בעזרת מודל של שיתוף רווחים שעליו אכתוב בפוסט הבא.
רגע, לעצור. עדכון מגיע:
למעשה, אפשר להתעלם מרוב מה שכתבתי עד עכשיו, זה היה המצב נכון ללפני כמה שנים, ואולי זה המצב עדיין היום, אך לא לזמן רב. קשה למצוא היום מכשירים סלולריים שלא יודעים לנגן MP3, בכרטיס זיכרון של ג'יגה בגודל בול ובמחיר 250 ₪ אפשר להכניס כ 300 שירים לפחות וחברות התקליטים מנסות למנוע מהשוק לברוח להן בין האצבעות. חברות הסלולר מפיקות תוכן עצמאי משל עצמן (סיבוב ההופעות של משינה, למשל) והמוצר העיקרי שלהן - המוזיקה ניתן להשגה בחינם, באיכות סבירה ובפחות מאמץ מאשר לגשת לחנות התקליטים שמתחת לבית ולקנות דיסק. חברות התקליטים ניסו לתבוע ולתקוף, אבל אני די בטוח שהן אפילו לא כיסו את ההוצאות המשפטיות שלהן ורק הזיקו לדימוי שלהן. בעיה קשה. אמנם אתרים שמוכרים מוזיקה ברשת מצליחים לא רע, אבל הבעיה המהותית עדיין קיימת.
אני אומר שזו בעיה קשה מפני שחברות התקליטים לא אחראיות רק על גזירת קופון מאמנים סובלים אלא הן באמת נותנות שירות חשוב לאמנים, כולל תנאים לעבודה, השקעה כספית, ועזרה מקצועית. זה לא משהו שרצוי שייעלם. חברות התקליטים צריכות וחייבות להרוויח כסף כדי שהתעשייה תמשיך לפרוח. מקור הכסף, לעומת זאת, לא חייב לבוא מצרכני המוזיקה, וגם על זה אני עוד ארחיב.
חוץ ממוזיקה, חברות התקליטים והאמנים מחזיקים בעוד כמה נכסים זמינים: מלות השירים, תצלומים, קליפים, תוים ומידע רב אחר שהשימוש שנעשה בו הוא יח"צני בעיקרו ולא מניב הכנסות גדולות. אם מישהו קונה דיסק ומקבל חוברת מלים עם הדיסק הוא לעולם לא ישלם על הדיסק יותר, ואם הוא קונה ספר תוים, אז מי שירוויח הוא המו"ל והמלחין. כל אחד שומר בקנאות על הזכויות שלו, נלחם באתרים שמציגים אקורדים, נלחם באתרי Lyrics ובשורה האחרונה - מפסיד כסף.
***
בפוסט הבא אני אכתוב על שיתוף רווחים ואיך אפשר להפיק הכנסה נוספת לאמנים בפרט ולשוק המוזיקה בכלל בעזרת שיתוף רווחים מפרסום דרך תוכנת CDizz. כדאי גם לקרוא מה שכתבתי על שיתוף תוכן ברשת ותרומת הגולשים.
ניתן לעשות מנוי לבלוג כדי לקבל באימייל התראות על עדכונים.
התוכנה שלנו נקראת CDizz Player. היא מאפשרת הוספת תכני מולטימדיה לדיסקים ושיתופם ברשת. התוכנה ניתנת להורדה ולשימוש בחינם מהאתר שלנו. לאחרונה הוספנו לתוכנה גם ממשק בעברית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
