תומר החייכן ממשיך להמציא לנו סיבות להתמוגג, מלבד העובדה שהוא מצחקק בכל פעם שמדגדגים אותו בבטן, עכשיו הוא למד למחוא כפיים והוא עושה זאת בהנאה רבה.
אבל מה שהכי מצחיק את תומר וגורם לו לפרוץ בצחוקים מתגלגלים ובלתי נשלטים זו נגה, והיא נהנית להצחיק אותו בכל פעם מחדש.
***
לפני כשבועיים הלכתי עם נגה ועברנו ליד בית ספר סמוך בזמן שהתלמידים יצאו מהכיתות. נגה הסתכלה עליהם מרותקת. "מה זה?" בית ספר. "למה הילדים הולכים לבית ספר?" כי בבית ספר לא רק משחקים כמו בגן, אלא גם לומדים לקרוא לבד סיפורים, ולכתוב ועוד הרבה דברים. נגה היתה מוקסמת. מאז היא חוזרת ואומרת "אני בת שנתיים ותשע. כשאני אהיה בת שש, אני אלך לבית הספר ואלמד לקרוא לבד". היא כבר ממש רוצה.
***
בכל פעם שאנחנו נוסעים לאנשהו, אנחנו מדברים עם נגה על ערים בישראל ולאן נוסעים. היא יודעת שאנחנו גרים ברמת-גן, ושסבא וסבתא שלה (ההורים שלי וגם אבא של נירית) גרים בחולון, והיא מכירה גם את ירושלים ומטולה ואפילו יודעת שיש ארצות הרבה יותר רחוקות ממטולה ששם מדברים אנגלית ושם גרים חברים שלנו ובני משפחה. ארצות כמו אנגליה, ארה"ב וקנדה.
***
אז נגה גם לומדת אנגלית. מלבד התכנית דורה שגורמת לנגה לעמוד מול דלתות ולדרוש בתקיפות "OPEN", היא גם גילתה לאחרונה שאת משחקי קומפי אפשר להפעיל גם בשפות אחרות כמו אנגלית, צרפתית ואיטלקית שמצחיקה אותה במיוחד.
***
ובכלל נגה סופרת מצויין. מאז
הפעם הראשונה שבה היא
ספרה עד 10 עבר אמנם זמן רב, והיא כבר סופרת עד 20, אבל השבוע היא כבר התחילה לפתור תרגילים בחשבון. זה התחיל עם משחק ששיחקנו בעגבניות שרי בצלחת להמחשה, ולאחר מכן היא פשוט קלטה את העקרון והיא עונה על שאלות חשבון פשוטות: כמה זה אחת ועוד אחת? שתיים. כמה זה שלוש ועוד אחת? ארבע. כמה זה שלוש פחות אחת? (חושבת קצת, ועוד קצת)
שתיים! לדעתי היא מסתדרת יפה בתחום שעד 5.
***
אז כמה זה תינוק חולה אחד ועוד אמא שלו חולה ועוד אחותו שנדבקה ועוד אבא שמתחיל לפתח סימני הידבקות? נכון, ארבעתנו חולים באותו הוירוס. זה וירוס שגורם לדלקת עיניים וחום. תומר כבר עבר את כל השלבים ונראה שהוא בריא לגמרי כבר אחרי ששבוע הוא לא הלך לגן, נירית עם עיניים אדומות לגמרי וחום גבוה (אני צריך לזכור לצלם את העיניים שלה), נגה עם חום נמוך, כאב בטן וכאב ראש, ואני עם עין אדומה ומציקה אחת, מקווה שזה לא יחמיר בהרבה בימים הקרובים.