מהבוקר אני מנסה למצוא כמה דקות פנויות כדי לכתוב ולהבהיר את עמדתי בנוגע למצעד שיתקיים או לא בירושליים והעימות שחל סביבו, והנה בא עופר ו
הבהיר כמה נקודות עקרוניות שרציתי לכתוב.
ובכל זאת, אני אכתוב בקצרה:
- ראשית יש להבדיל בין מה שראוי שיקרה ובין מה שחייב שיקרה מבחינה חוקית.
- ראוי שהמצעד הזה לא יתקיים בירושליים. מצפייתי במצעדים בתל-אביב, המצעד הוא ססגוני וחביב, אבל לא הייתי רוצה שמצעד כזה יעבור בחצרות בתי ספר ולא הייתי מצפה שהוא יעבור בשכונות חרדיות בירושלים. עניין של "להכעיס".
- האם ירושלים נשלטת ע"י החרדים? לא. אבל יש מסה גדולה מאד של חרדים בירושלים ולפיכך יש להתחשב בה גם אם לא עוברים בשכונות שלהם ישירות.
- יש חרדים שמפגינים ומתפרעים. צריך לעצור אותם, לשפוט אותם ולכלוא אותם אם הם מפרים את החוק. זה תפקיד המשטרה.
- אסור לבטל את המצעד בגלל איומים על גבול הפלילי, אבל אסור גם לקיים אותו בכל מחיר רק "כדי להראות להם".
- לצערי נתקלתי בגילויי שנאה כלפי חרדים, ופנאטיות חילונית שאינה שונה מזו החרדית. יש כאן ויכוח לגבי מה ראוי ומה לא.
- החוק מרשה למצעד לצעוד, אבל לא כל דבר מותר חייבים לקיים באדיקות. לא חייבים לשחוט תרגנול לכפרות, ולא חייבים לצעוד בכל עיר ועיר, גם אם היא עיר בירה.
- ההצעה לגבי המצעד תמורת ברית הזוגיות אינה רצינית. לא רק שהחרדים לא יסכימו לעולם, גם מארגני המצעד לא יסכימו לבטוח בחרדים לדעתי.
פשוט עצוב לראות את העקשנים וחמומי המח משני הצדדים.
ולסיום הצעה לפתרון יצירתי: להעביר את המצעד לחוף ירושלים (בתל-אביב)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
