בסוף הכל מסתדר !

הערב ניסיתי לשכנע את נגה שהיא גזר.

טוב, אני משער שמשפט פתיחה כזה דורש הסבר כלשהו. אבל קודם ההמשך:

- "אני לא גזר!"

- "את גזר!"

היא מתעקשת, נגה. לא רוצה להיות גזר. למזלי היא לובשת חולצה בעלת שרוולים כתומים.

- "באיזה צבע את?" אני שואל אותה ומצביע על השרוול.

נגה מביטה, נדהמת לרגע, מסתכלת שוב, מביטה ימינה, מביטה שמאלה כאילו מנסה למצוא דרך המלטות מהתשובה הבלתי נמנעת.

- "כתום"

- "את רואה? את גזר" אני מנפנף בהוכחה הניצחת.

- "אני לא גזר!"

- "לגזר יש שפיץ בקצה" (אפרופי גור הקיפודים "שפיצי" שנגה סיפרה לי עליו לא מזמן), מה יש לך בקצה?

נגה לא נכנעת

- "טוסיק"

הממ. האמבטיה מחכה וצריך להוריד את הבגדים, אני מוריד לה את החולצה והיא נשארת בגופיה לבנה. היא מיד מנצלת את העניין לטובתה.

- "עכשיו אני לבנה, אני לא גזר"

- "אבל לגזר יש עלים בקצה העליון, וגם לך." אני אומר כשאני אוחז בשערותיה.

- "זה לא עלים, זה ש ע ר ו ת" טוענת נגה.

- "אה, אז אולי בעצם את לא גזר. טוב." אני אומר כשהיא כבר מוכנה להכנס לאמבטיה.

"ובאיזה צבע את עכשיו?" אני שואל. נגה מביטה בעצמה, ואומרת בהחלטיות "אפס".

אני מקבל את התשובה הזו.

נגה נכנסת לאמבטיה, ואנחנו סוף סוף מתחילים לשיר יחד את השיר על אליעזר והגזר.

***

תומר עומד לבד כבר כחודש. אוחז בשולחן ומחייך. לפעמים הוא מתחיל להחליק והרגליים שלו גולשות אל מתחת לשולחן בעוד הוא נאחז בשולחן בכל כוחו כדי לא ליפול על הראש. הוא מגיע כמעט לשכיבה בשניה עד שאנחנו אוחזים בו והוא לא ממש אוהב את זה. הוא פשוט לא מעוניין לשבת, רק לעמוד, מה שמביא לכך שכאשר הוא נופל הוא עושה זאת כמו בול-עץ: ישר אחורנית. אנחנו מנסים לדאוג לכך שיהיה תמיד משהו רך מאחוריו שיבלום אותו.

כשמנסים להושיב אותו הוא לא מסכים ונועץ את רגליו ברצפה כך שהוא לא מתקפל. מאד משעשע.

כדי לנוע ממקום למקום הוא זוחל, על 6 ולפעמים עדיין על הגחון. אבל הוא מצליח להעמד לבד כשהוא מגיע לאן שהוא רוצה. בדרך כלל.

***