בסוף הכל מסתדר !

אתמול בבוקר, כשלקחנו את נגה ותומר לגן קיבלנו אישור שנגה יכולה סוף סוף לעלות לכתת הגן של הגדולים.

נגה נולדה ב 6 בינואר. שישה ימים שבגללם היא לא עלתה אוטומטית לכתה של הגדולים בגן, ומקום לא היה. ניסינו הכל, אבל המגבלה על מספר הילדים בכתה נקבעת על ידי משרד החינוך ולא ניתן לעקוף אותה.

מספטמבר, כשהתחילה שנת הלימודים וכל החברים של נגה מהשנה שעברה עלו כיתה, נגה לא ממש הבינה למה הם עלו והיא לא. "את עוד קטנה" אמרנו לה, אבל נגה הרי מפותחת הרבה יותר מילדים בגילה, והיה לה קצת קשה עם זה.

בהתחלה היא לא ידעה. אחרי החופש הגדול היא פשוט הגיעה לאותה הכתה עם אותן המטפלות מהשנה שעברה, אבל הילדים היו חדשים וכולם היו קטנים ממנה. היא קיבלה המון חום ואהבה, אבל מהבחינה החברתית היו לה רק שניים שלושה ילדים שאתם יכלה לשחק כי כל השאר היו קטנים מדי.

מצד אחד זה אולי נתן לה בטחון עצמי, מכיוון שהיא היתה הקובעת שם. אבל מצד שני בטחון עצמי אף פעם לא ממש חסר לה, ועם הזמן הבנו שהיא פשוט לא מתאימה לשם.

לצייר עיגולים היא כבר יודעת, ואת המשחקים והספרים שם היא כבר הכירה היטב עוד מהשנה שעברה.

היא לא היתה עצובה, היא נהנתה ללכת לגן, אבל ידענו שהיא יכלה להנות יותר עם החברים שלה.

לאחר כשבועיים, כשלקחנו אותה מהגן היא נתקלה בכל הילדים מהשנה שעברה שיצאו מהכתה של הגדולים. היא הופתעה מאד לראות אותם.

נגה נצמדה אלי ושאלה שאלות. הסברנו לה את הסיבות והמצב, ובעיקר אמרנו שזה מפני שהיא קטנה מדי. לא גרמנו לה תסכול מיותר אלא ניסינו לגרום לה לקבל את זה, והיא קיבלה.

בשעות אחר הצהריים היא נפגשה מדי פעם עם חברות מהשנה שעברה. לא הסכימה להפרד. גם בהצגות שאליהן הולכים ילדים משתי הכתות היא ישבה יחד עם החברים הגדולים.

לפני כשבועיים דיברתי אתה על גילאים, והיא ציינה בגאווה שהיא בת "שנתיים ועשר" ועוד מעט היא תהיה בת שנתיים ואחת-עשרה, ואחר כך היא תהיה בת שלוש ואז היא תלך לגן של הגדולים! למזלי יום קודם קיבלו הודעה שמשפחה אחת מהגן של הגדולים עומדת לעזוב לקראת הראשון בינואר, כך שהיא פשוט צדקה.

זה קרה קצת קודם. אתמול הבאנו אותה לגן ואז המנהלת באה אלינו והודיעה שניתן להעביר את נגה כבר עכשיו. המטפלות מהגן הנוכחי מיד ארגנו מסיבת פרידה מאולתרת מכל הילדים. נגה מאד התרגשה מהבשורה ואחרי כמה שניות שבהן היא לא עכלה, היא משכה לנו את היד ורצתה ללכת מיד. אבל אמרנו לה שקודם עושים לה מסיבה ואז ישר נלך.

כל הילדים ישבו על הכסאות מסביב ונגה הסתובבה מאושרת במרכז. חיבקה את החברים שלה ונופפה להם לשלום. הגננות סיפרו לילדים שנגה עולה לכתה של הגדולים, וארגנו שלושה חישוקים כמו ביום הולדת. נגה רצתה לשיר לילדים את שיר הפרדה מהטלויזיה, ואכן התיצבה ושרה בקול צלול:

הילדים רקדו מסביבה, אחר כך היא חילקה ופלים לכל הילדים, שישאר להם טעם מתוק. היא מאד התרגשה, שילוב של שמחה וחשש, אבל בעיקר שמחה. אחרי חיבוקים למטפלות, לקחנו את נגה עם התיק, המעיל ובקבוק המים ונכנסנו לגן של הגדולים, דלת אחת ליד.

נגה נכנסה כאילו היא תמיד היתה שם. את החברים היא מכירה וכולם מכירים אותה. הראינו לה קצת את הגן, הגננות החדשות מקסימות ותוך חמש דקות נגה כבר שיחקה שם עם כולם. נפרדנו בחיוך גדול.

אחר הצהריים נגה ציינה כמה פעמים שגם מחר היא הולכת לגן של הגדולים. מוודאת שזה לא היה אירוע חד פעמי. היום היא עוד אמרה שהיא צריכה להגיד שלום למטפלת הראשית בגן הקודם (שלא היתה אתמול). היא גם צריכה להתרגל למסגרת קצת פחות מחבקת, ולילדים חזקים ממנה ועקשנים כמוה, אבל נראה שטוב לה עם המעבר.

בשנה הבאה נגה כבר תהיה בגן טרום-חובה. היא הולכת וגדלה.