בסוף הכל מסתדר !

לכבוד החנוכה ההורים שלי הזמינו את הנכדים הגדולים לפסטיגל: נגה ושני האחיינים שלי. אמנם הם כבר ילדים גדולים, אבל עדיין צריך מישהו שילך אתם. אני הייתי אופציה שלישית, אבל בסופו של דבר יצא שאני אלך אתם לפסטיגל.

התכוננתי נפשית (אטמי אזניים וספר טוב בטלפון) ונסענו לגני התערוכה. לא ידעתי כמה שאופתע לטובה.

מכיוון שגיסי הקפיץ אותנו, לא היינו צריכים לחפש מקום חניה. ירדנו סמוך לגשר להולכי רגל והגענו כמו מלכים לגני התערוכה (לנגה חציית הגשר כשלעצמה היתה חוויה). בהתחלה נגה אמנם קצת חששה מהפסטיגל, היא עוד זוכרת את מלפפון הים האימתני מהצגת כספיון אליה הלכה בזמנו, אבל הרגעתי אותה שזה בכלל מופע ולא הצגה ושאני לא ארשה לשום מלפפון ים להתקרב.

את הכרטיסים לקחנו מהקופה תוך דקות, נכנסנו תוך שאנו מתחמקים מעשרות דוכני מזון שארבו לנו בכניסה, ואצנו רצנו אל עבר המקומות המיועדים.

רגע, לפני שנכנסים יש הגרלה שהזוכה בה יוזמן אל מאחורי הקלעים. מילאנו כמה עשרות כרטיסי הגרלה ושלשלנו לתיבה בשמחה.

הגענו למקומות שלנו בדיוק עם תחילת המופע. כמובן שישבו במקומות שלנו אנשים זרים, אבל מבט מזרה אימה אחד ששלחתי גרש אותם בבושת פנים. למעשה כל השורה התרוקנה מרוב פחד למרות שהיינו רק ארבעה, וכך יכולנו להתרווח בשורה השלישית, סמוך מאד לבמה.

מהרגע הראשון נגה ישבה מרותקת, שירים ורקדנים, תלבושות ולולינים, אורות וזיקוקין. אני העברתי את הזמן בלצלם את הילדים ואת ההופעה.

הנה תקציר לכל מי שלא היה:

המופע התברך בשלל רקדנים ורקדניות. צריך להחזיק את המצלמה יציבה, אחרת הכל יוצא מטושטש. כמובן שקטע הפתיחה היה מופרך לחלוטין ולא קשור לכלום, אבל אז התברר שסיפור העלילה מנסה לשלב בין הסיפור שאינו נגמר (ילדה נכנסת לחנות ספרים בקניון, קוראת ספר קסום ונסחפת לתוך עולם אגדות) ובין סיפורי נרניה (למעשה רק האריה, המכשפה וארון הבגדים).

למעשה, מרגע שהילדה הגיעה ליער הקסום (או משהו) היא פוגשת באיש מצחיק שעוזר לה להתחמק ממלכת הקור המרשעת. נגה דווקא מאד אהבה את מלכת הקור. הרי היה לה מיקרופון מדונה מגניב שכזה, בצירוף שמלת כלה וכתר שהוא שילוב בין פסל החירות לשיערות של בארט סימפסון.

קטורזה שיחק את מוכר הספרים שהצטרף לעזור, וניסה להיות אתנחתא קומית. על הילדים זה עבד.

מירי בוהדנה הבליחה בסצנה אחת כנסיכה שעליה שומר דרקון אדום, מפחיד, אך טוב לב. נגה פחדה מהדרקון שנשף עשן, אבל מיד הסברתי לה שהוא טוב לב, וגם בהצגה הדגישו את העניין הזה שוב ושוב. רואים שיש להם נסיון עם ילדים בני (כמעט) שלוש.

השיר הכי מוצלח לטעמי (ואכן היו שירים לא מעטים בפסטיגל) היה שיר הומוריסטי של "הפיג'מות", שהיא תכנית ילדים לא רעה בכלל (ראיתי אותה איזו פעם). השיר לווה בתלבושות הכי גרועות במופע, עם שמלות דולרים וכובעים בצורת מטבע.

לאורך כל ההופעה נגה התרגשה והיתה מרותקת. למחרת נגה סיפרה לנירית את רוב העלילה. נראה לי שהיא זכרה יותר ממני מה שקרה שם.

כדי לא להאריך, אני רק אציין שבעזרת גיבורי הממלכה (אליענה בקייר, רן דנקר ומייקל לואיס שעליו מעולם לא שמעתי) הילדה הצליחה להביס את מלכת הקור והכל בא על מקומו בשלום לשמחת כל הילדים.

ההפסקה היתה החלק המעניין ביותר בהופעה מבחינתי. מיהרנו החוצה כדי להצביע, אבל אז התברר לנו שכבר לא ניתן להצביע עבור השירים בשום דרך מלבד הצבעות ב SMS. כמה מפתיע. אבל מכיוון שכבר היינו בחוץ, נגה מאד רצתה שאקנה לה סוכריה ענקית בצורת מוצץ צבעוני. הנחתי עשרה שקלים בידה הקטנטנה, ונגה הגישה בהתרגשות את הכסף למוכר החביב (בן 17 להערכתי) והוא העניק לה את הסוכריה המיוחלת. כמה קל להפוך אותה למאושרת. חזרנו למקומות שלנו ונגה ליקקה במרץ את הסוכריה.

שתי דקות מאוחר יותר מישהי עברה אותנו כדי להכנס פנימה למקום שלה (הם הגיעו אחרינו) וכאשר היא חלפה ליד נגה הסוכריה נפלה על הרצפה והתנפצה.

רסיסי הסוכריה אותרו כמעט במהירות שבה הדמעות נקוו בעיניה של נגה. הסוכריה היתה ללא תקנה. מיד הבטחתי לנגה שאקנה לה סוכריה אחרת והיא נרגעה. רצתי אל המזנון, ושאלתי את המוכר בהומור שחור "יש לכם אחריות על הסוכריות?"

להפתעתי העצומה הוא אמר פשוט "כן". והושיט לי סוכריה אחרת. הייתי בהלם. אמרתי לו שהפילו לילדה את הסוכריה, אבל הוא אמר שאין שום בעיות, נתן לי סוכריה חלופית ועשה לנו את היום.

אחרי ההפסקה, היו שירים נוספים. שירים מתכניות הופ שנגה הכירה כמו נחשון כל יכול, הלא הוא אסף אשתר.

פתאום עלתה לבמה רבקה מיכאלי (שגם היא מופיעה בהופ) ושרה כמה שירים (כולל את "אין לי רגע דל" והמחזה של טקסט הומוריסטי של אפרים סידון). היה לי ממש כיף לראות אותה.

הכוכב הבלתי מעורער מבחינתה של נגה היתה דמות בשם יובל המבולבל (בכובע מצחיה בתמונה למטה). הוא שר כמה שירים, והיו גם שירים מתכניות כמו סמי הכבאי ובוב הבנאי (למה אין יוגב המתכנת, למשל?)

גם מרגול הצטרפה לחינגה (אצלה כל מופע הוא הרי חינגה) וגרמה לי להעריך את היכולת שלה להיות כוכבת בעיקר בהשוואה לצעירים שהסתובבו בחלק הראשון של הפסטיגל.

עוד שיר סיום שבו מירי בוהדנה מפגינה את הריונה המתקדם, וההופעה הסתיימה.

הילדים מאד נהנו מההופעה. גם אני הופתעתי לטובה, כפי שכבר כתבתי. באמת שהיה מופע מושקע, הבמה היתה חכמה, התפאורה והתלבושות היו מושקעות והשחקנים והרקדנים באמת נתנו את הכל, בעיקר בהתחשב בכך שזה היה יום חמישי, נר שביעי של חנוכה ושהם מקיימים לא מעט הופעות ביום.

בדרך החוצה ראינו אביזר תפאורה "העץ המדבר" שהופיע בהצגה. נגה כמעט ביקשה ממנו חתימה, אבל הסתפקה בלהסתכל עליו מקרוב. התחמקנו ממוכרי צעצועי תאורה שונים והילדים קיבלו ארטיקים. שיישאר טעם מתוק.

כן, נהניתי. :-)