בסוף הכל מסתדר !

אסור להדיח את קצב וגם למה מאשימים את רמון?

חייבים להבדיל בין נורמות אישיות וציבוריות ובין חוק ואתיקה. אני אנסה להסביר את עמדתי בצורה הפשוטה ביותר.

משה קצב כרגע נחקר בחשד לאונס. עדיין אין כתב אישום, בטח שלא משפט ובוודאי שאין הרשעה. מה שיש אלו עדויות במשטרה וחקירה.

באם הנשיא היה מודה בחלק מהעבירות, היה ראוי שהוא יודח ומיד. מכיוון שהוא מכחיש, אין שום סיבה להדיח אותו בשל התרשמות אישית שהוא אכן אשם בהאשמות שהועלו כנגדו.

הסיבה לנבצרות והדחה היא לא מעשיו של הנשיא, אלא ההשפעה של הפרשה על יכולתו לקיים את תפקידו. זה אכן יכול לגרור נבצרות, אבל זה ממש לא דורש הדחה, שמטבעה היא בלתי הפיכה (אם הוא יזוכה, ואפילו אם יוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום, אין סיכוי שמשרת הנשיא תוחזר לו.)

למען הסר ספק, לדעתי הנשיא צריך להתפטר, בין אם הוא אשם ובין אם הוא חף מפשע. אבל זו החלטה שלו, ושלו בלבד. החלטה שעליה אולי צריך להכביד את עונשו אם הוא יימצא אשם ועדיין יחליט להחזיק במשרתו גם אחרי הגשת כתב אישום.

גם לרוצחים, מחבלים ואנסים שאשמתם ברורה אנו מעניקים שימוע הוגן, בעיקר כדי לחזק את מערכת המשפט. הנשיא זכאי ליחס דומה, לא יותר ולא פחות.

מי שרוצה לזעוק לנשיא שיתפטר, בבקשה. לחץ ציבורי עוזר לפעמים. אבל אם הוא מרגיש חף מפשע, מותר לו להחזיק בדעתו.

***

חיים רמון הסתבך בפרשה בעייתית. כן, התנהגותו לא ראוייה, אך האם הייתה פה הטרדה מינית?

קל לשכנע אנשים שהם נפגעו מהטרדה, קל גם לשכנע את ההיפך. אני מאמין שהמתלוננת מרגישה שהיא הוטרדה, אבל רק העובדות קובעות.

השאלה הגדולה היא האם היו יחסי מרות בין רמון לחיילת לשעבר. היא לא היתה כפופה לו, אבל הוא בהחלט אדם סמכותי במערכת.

במקרה שאין יחסי מרות, הטרדה מינית היא בעצם:

א. התנהגות בלתי ראויה בעלת אופי מיני

ב. שלא בהסכמה

ג. לאחר שהובהר למטריד שזו התנהגות בלתי מקובלת.

(אני ממש לא משפטן, אני מנסה להעביר את רוח החוק ויתכן שאני טועה, אשמח לתיקונים)

מה שזה אומר הוא שאם מישהו מבין שמותר לו לנשק מישהי והוא מנסה לנשק אותה, זו לא הטרדה מינית. אבל אם היא אמרה לו "לא" אז הפעם הבאה שהוא מנסה כבר יכולה להחשב להטרדה מינית.

על פי תיאורי המקרה נראה שרמון הבין שמותר לו לנסות לנשק בעקבות התנהגותה עד אז. הוא קיבל דחייה ולא ניסה שוב.

זה בהחלט עגום, ולא ראוי מוסרית בעיני חלק גדול מהצופים מהצד וכו' וכו', אבל זו לא הטרדה מינית (שוב, אלא אם כן ייקבע שהיו ביניהם יחסי מרות).

***

בשני המקרים יש טענות לקונספירציה. אני ספקן, אבל אני לא יכול לשלול את הטענות על הסף. במקרה של רמון היה אינטרס ברור לגורמים חזקים במשק לפנות אותו מכס שר המשפטים. במקרה קצב אין מניע ברור לעין. בשני המקרים ההתנהלות של הרשויות בעייתית, אבל גם זה עדיין לא מוכיח שום תיאוריה. רק בית המשפט יכריע, ולכן נחכה ונראה.