פסח מתקרב ואחרי שבשנה שעברה נגה בת השנתיים וקצת
שאלה את הקושיות, השנה היא שוב מתאמנת. הקלטתי שיחה עם נגה בשעת האמבטיה והרי התמלול. לפני כן, הנה שני ציטוטים של נגה מהזדמנויות אחרות:
- הכנתי לנגה שוקו, היא באה, ראתה את השוקו ואמרה "הו, אבא, תודה! שיהיה לך יום נפלא!"
- נירית הרשתה לנגה ללבוש את הנעליים החדשות שלה שנקנו לכבוד הסדר כשהלכנו לסבא וסבתא של נגה. נגה התרגשה ואמרה "אני מאושרת כמו ילד קטן!" ואחרי מחשבה קצרה תיקנה: "כמו ילדה קטנה."
***
נגה שרה באמבטיה: "אחד מי יודע? אחד, אני יודע, אחד אלוהנו אלוהנו אלוהנו אלוהנו אלוהנו אלוהנו אלוהנו אלוהנו אלוהנו שבשמיים... שבשמיים... שבשמיים... שבשמיים... שבשמיים... שבשמיים..." בסוף היא גם מגיעה לארץ.
היא יודעת עד "שישה סדרי משנה, חמישה חומשי תורה, ארבע אימהות שלושה אהבות שני לוחות הברית אחד אלוהנו..."
אני מבקש ממנה להרים את הראש למעלה, כדי לשטוף לה את הסבון מהראש.
אחר כך היא שרה "עבדים היינו, עבדים, עתה בני חורינו בני חורינו."
אז אנחנו מתפנים לדבר על בני ישראל במצרים. השורות שלי מודגשות. נגה מתארת:
- לא היה לנו לשתות, לא היה לנו לחם, לא היה לנו כלום. כלום לא היה.
- מה לא היה?
- כלום לא היה, לא שמרים, ורק מעט קמח ומעט מים, ואבא ובגלל זה יצאה להם מצה כזאתי דקה. כי היה להם מעט מעט מלח ומעט מים ומעט מעט, כמעט לא היה להם שמרים.
- אה, לא היו להם שמרים בכלל. אז הלחם שלהם לא תפח.
- ונהיה מצה. צ'יק צ'ק.
- ומצה זה טעים?
- אבא, אבא.. אבא מחביא את האפיקומן והילדים לוקחים לאבא את האפיקומן ואחר כך אבא לא יכול לסיים את ליל הסדר והוא רוצה לסיים והוא נותן מתנה. ואז הם מחזירים לו את האפיקומן.
- אה, יפה מאד. ומי שימצא את האפיקומן יקבל מתנה?
- (שרה: "הנה, הנה, הנה הוא כבר כאן, הנה הנה הנה האפיקומן")
- תגידי, בני ישראל היו עבדים במצרים?
- כן.
- כולם?
- רק הגדולים היו. הקטנים היו נקודה פצפונת כזו, אז הם לא היו עבדים. רק הגדולים הפכו להיות עבדים.
- ומה עם עשו כשהם היו עבדים?
- הם בנו לפרעה פירמידות ופרעה היה מלך, אבל רשע הוא היה.
- הוא היה מלך? של איזו ארץ?
- ארץ מצריים.
- זה מאד מעניין. ומה זה פירמידות?
- כמו שא' בונה (בן הדוד של נגה)
- הוא בנה פירמידה?
- כן, אחת.
- אה, נכון, אני זוכר (הוא באמת בנה פירמידה לפני כחצי שנה)
- גם אני זוכרת. אבל אני מקשקשת ומברברת לך.
- למה מקשקשת? את מספרת לי את הסיפור. איך בני ישראל הפסיקו להיות עבדים?
- הם.. משה עזר להם.
- משה עזר להם?
- משה, שבהתחלה היה כזה פצפון ואחר כך גדל להיות... מלך.
- באמת? והוא עזר לבני ישראל?
- כן, הוא...
- מה הוא עשה?
- אבא של המלכה היה קצת רשע
- כן
- כן ואז הוא החליט לזרוק את כל התינוקות, את כל הבנים שנולדו, לזרוק ליאור.
- יאור? מה זה היאור?
- יאור זה אגם עמוק עמוק עמוק. ככה.
- אה, הבנתי אותך. אז הוא החליט לזרוק את כל התינוקות ליאור?
- כן.
- איזה רשע. ומה משה עשה?
- משה גדע(?) את היאור שהפך להיות מלך רשע והוא לקח לפרעה את הכתר!
- לקח לפרעה את הכתר? הבנתי. ופרעה, מה עשה כשמשה לקח לו את הכתר?
- הוא אמר לו: "מה עכשיו הוא לוקח לי את הכתר?" את זה הוא אמר.
- ומשה גם הביא על פרעה ועל ארץ מצרים עשר מכות?
- כן, עשר מכות.
- איזה מכות הוא הביא?
- מכות? אני לא יודעת.
- היתה מכה שקראו לה דם?
- לא, כן. היתה דם.
- ומה עוד?
- זה הביא בהתחלה, חיה מאד לא נחמדה.
- איזו חיה?
- שור.
- שור?
- שור הוא הביא להם.
- ומה עוד?
- הביא חיה מאד לא נחמדה.
- איזו?
- אני אגיד לך באוזן (לוחשת) חיית עין.
- אני לא מכיר חיה כזו. הוא הביא גם צפרדעים?
- כן.
- וגם נמרים?
- כן.
- וגם כינים?
- כן.
- ואיזה עוד חיות הוא הביא?
- ת מ נ ו נ י ם.
- והוא גם עשה להם חושך?
- כן וגם הביא להם תמנונים.
- אוי, מכת התמנונים. ואז מה קרה? בני ישראל ברחו?
- לא.
- לא? אז מה הם עשו?
- הם עבדו עוד ועוד ועוד עד שהיו המכות שלו ואז שחרר אותם והם הגיעו בבת אחת לים ובאמצע היה יבשה ועוד פעם אחת וזה נסגר.
- נסגר? והם הצליחו לעבור ביבשה באמצע ים סוף?
- כן.
- וואו, זה היה ממש נס.
- כן. וכל המצרים שטבעו רדפו אחריהם, אחרי בני ישראל ובאו המצרים וטבעו, המצרים של פרעה.
- אוי, הם טבעו בים? ומה קרה להם כשהם טבעו?
- חלק מתו וחלק ברחו.
- והם נרטבו גם?
- כן. והיה להם גם מסכה כזאתי עם חורים ככה.
- מסכה של צוללנים?
- לא, מסכה של לא חיים. הם בונים את הפירמידות ולא קשה להם.
- אה, יפה מאד. אז עכשיו המצרים בונים פירמידות לבד?
- כן.
- ובני ישראל כבר לא עוזרים להם? איפה בני ישראל היום?
- בני ישראל גם בני ישראל.
- בארץ ישראל? אנחנו בני ישראל?
- כן. רק הגדולים היו בני מצרים. והם הפכו להיות בני עבדים.
- ומאז אנחנו חוגגים את פסח?
- כן.
- למה קוראים לפסח "פסח"? את יודעת?
- לא.
- כי אחת המכות היתה מכת בכורות...
- כן, מכת בכורות, התכוונתי לזה.
- ואז אלוהים פסח על הבתים של בני ישראל ונתן מכת בכורות רק למצרים כדי שיתנו לבני ישראל ללכת. פסח זה דילג, בגלל זה קוראים לחג פסח.
- (נגה מביטה בתמהון, אוקיי, קצת הגזמתי)
- לא משנה. וזה חג נחמד? מה עושים בחג הפסח?
- אה, לובשים בגדים קרועים.
- מה? לובשים בגדים קרועים?
- כן.
- אוי, למה?
- שיראו כולם
- מה, שהיינו עבדים?
- לא. שיראו... אבא, גדי ונועה היה להם בגדים קרועים והגיע החג והיו להם בגדים קרועים. אף אחד לא נתן להם שום דבר. אבא ואמא שלהם לא תפרו להם בגדים חדשים ולא גרבים חדשות ולא נעלים חדשות ולא אגוזים אפילו.
- אוי. ולך יש בגדים חדשים?
- כן. וגם נעלים חדשות אבל אין לי אגוזים.
- את אוהבת אגוזים?
- כן. אבל למה אין לי?
- בפסח יהיו לך.
- לא
- בפסח ניתן לך אגוזים ותוכלי לשחק בהם.
- איפה?
- בליל הסדר.
- איפה האגוזים?
- אה, אנחנו נקנה.
- איפה? אין לנו אף אגוז.
- אבל בפסח...
- אבא, אני רוצה להגיד לך עוד משהו, מיוחד. אבא, (מספרת) איש זקן בלבן ראה אותם ואמר להם למה אתם עצובים? למה אתם לא יוצאים לשחק עם האגוזים? (בקול בוכה) "כי אין לנו בגדים חדשים". ככה גדי ונועה אמרו.
- זה עצוב מאד, לא היו להם בגדים חדשים. ואז מה קרה?
- ו... הוא נתן להם אגוז ז ה ב. הם הניחו אותו על הרצפה והוא התחיל להתגלגל. והם הלכו לתוך היער והם ראו מרחוק בית קטן, שהוא עמד ליפול. ופתאום הזקן נעלם.
- ונשארו רק הם ואגוז הזהב? והבית?
- כן.
- מה היה בבית?
- לנועה היתה שמלה חדשה וגרבים לבנות. ונעלים חדשות. קודם, זה היה לגדי.
- שניהם קיבלו בגדים חדשים?
- כן והיה לו זהב מסביב. והיה כתר! הם הפכו להיות מלך ומלכה.
- יפה מאד, סיפור יפה.
- ולגדי היה כתר גדול ולנועה היה כתר קטן. ככה זה מלך ומלכה.
- הבנתי.
- אבל אבא, המלך אחשוורוש אמר לאסתר שתבוא למסיבה והיא לא הסכימה. היא אמרה שיש לה נזלת וכואב לה האוזן אז הוא גירש אותה מהארמון. לקח לה את הבגדים ולקח לה את הכתר, את הכל לקח לה.
- איזו מלכה זו היתה?
- זו היתה מלכת אסתר.
- את בטוחה? אולי זו היתה ושתי?
- כן! ושתית. ושתית המלכה.
- ואז הוא הביא את מלכת אסתר?
- כן
- שהיה לה דוד? איך קראו לדוד של אסתר?
- מרדכי.
- נכון.
*** סוף האמבטיה ***
***
יש עוד הרבה מה לספר, איך בילינו סופ"ש בגבעת חביבה, איך נגה למדה להתשעשע בילדים אחרים בעזרת סמן לייזר, איך נגה ותומר פגשו חתול, איך היום היינו בפארק ברעננה ותומר האכיל יעלים בחדווה רבה, אבל הסיפורים האלו ייאלצו להמתין להזדמנות אחרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
