לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

בסוף הכל מסתדר !


בלי נושא מוגדר, בלי אופטימיות ופסימיות. תמיד כשצריך את חוק מרפי, הוא לא פועל. ובעיקר, לא משנה מה, בסוף הכל מסתדר. באמת. ואם לא הכל הסתדר, אז סימן שהסוף עדיין לא הגיע.
Avatarכינוי: 

בן: 53





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2007

מה נשתנה? + מתכון ללחמניות כשרות לפסח


אחרי כמה ימים של כמעט אפס גישה לאינטרנט (מכל מיני סיבות, רובן חיוביות לחלוטין) השלמתי היום פערים. בעזרת הגרגריוס הפרטי שלי אני מאמין שלא החמצתי שום דבר כמעט.

צביקה הועף מהקפה וחזר לשם, אחד באפריל עבר בלי הרבה מהומות (כמה איומי סרק בסגירת הבלוג), נענע פתחו אתר סרטוני וידאו חדש, סופ"ש יחסית רגוע בבלוגיה הרוחשת.

***

ליל הסדר היה תענוג. המשפחה המורחבת התאספה, כ-70 איש (לא ספרתי) התאספו באולם קטן ששכרנו, כל אחד הביא אוכל לגדוד והקראנו את ההגדה מסביב לשולחן כרגיל.

התחלנו עם מיקרופון, אבל ויתרנו עליו לטובת האצת ההקראה. ערכנו את כל הטקסים הרגילים (אצלנו):

- כל הילדים יוצאים החוצה ומתחפשים לבני ישראל שבדיוק הגיעו רעבים ממצרים ומחפשים משהו לאכול.

- נגה שרה במיקרופון את "מה נשתנה" - כל ארבע הקושיות (אחרי שבשנה שעברה היא שרה בגיל שנתיים את הבית הראשון כולו).

- בשירת די-דיינו כולם אחזו בבצל ירוק והחלו להצליף האחד בשני במרץ (מסתבר שהמנהג המוזר הזה מקורו בימים בהם קריאת ההגדה התמשכה עד לשעות הקטנות וזו היתה דרך מצויינת לדאוג שהילדים הקטנים לא יירדמו).

- בזמן קריאת עשר המכות מכסים את האוכל בעזרת מפות נוספות.

***

מכיוון שהיו המון ילדים, עניין האפיקומן לא היה פשוט. החבאתי את האפיקומן מבעוד מועד מבלי שאף אחד הרגיש וכשהגיע הזמן לצאת ולחפש, סער מצא ראשון את האפיקומן. מיד הצעתי שהוא יחביא אותו כדי שמישהו אחר יחפש וימצא אותו שוב.

אחרי שנמאס להחביא ולמצוא את האפיקומן, היה צריך לחשוב על משימות אחרות. למזלנו, מצות מהוות מאגר בלתי נדלה של שעשועים:

- ביקשתי מאחת הילדות להביא מצה, שברתי את המצה לחתיכות וציוויתי עליה להרכיב את הפאזל. היא הצליחה בסוף.

- תחרות: מי מצליח לאכול מצה הכי מהר ומיד אחר-כך לשרוק. תענוג.

בסוף אני ונגה חילקנו מתנות לכל הילדים. דודה אורלי הביאה בועות סבון שגם הן חולקו (מי יודע ליצור את הבועה הכי גדולה?) וסבא של נגה הביא לה שקית מלאה אגוזים שהיא חילקה לשאר הילדים כדי שישחקו ויאכלו, כמיטב המסורת.

***

כמובן שהיה יותר מדי אוכל. גם אם טועמים קצת מכל דבר אין סיכוי באירוע כזה לא לצאת מפוצצים. למזלי ביליתי זמן מה ברדיפה אחרי תומר, כך ששרדתי לא רע. תומר היה עייף, אבל שיחק עם בני הדודים ובסוף נרדם בעגלה. נגה הרגישה בעננים והיתה מאושרת. היא חיכתה זמן רב לליל הסדר.

נירית הכינה צלי, ירקות מבושלים, סלט ולחמניות מיוחדות לפסח מקמח מצה. הלחמניות האלו פשוט מדהימות, וביקשו מאיתנו את המתכון, אז אמרתי לעצמי, למה לא לשים אותו בבלוג?

אז בבקשה:

לחמניות לפסח

מחממים תנור מראש

מכניסים לסיר:

2 כוסות מים רותחים

3/4 כוס שמן

שתי כפיות סוכר

כפית מלח

מעט פלפל (למי שאוהב)

 

בוחשים ומרתיחים הכל, אחרי שהכל רותח מוסיפים לסיר:

2 כוסות קמח מצה

 

מערבבים היטב, מכבים את האש ומניחים להצטנן

 

אחרי שהעיסה התקררה קצת, מוסיפים 4-5 ביצים

יוצרים עיגולים בקוטר של כ 8-10 ס"מ ועובי של 3-5 ס"מ

מניחים בתבנית ואופים עד שהחלק העליון משחים.

 

מהיר וטעים. בתיאבון.
נכתב על ידי , 3/4/2007 22:05   בקטגוריות ., חגים, משפחה, נגה, תומר, מתכונים  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אלירם ב-7/5/2007 17:14



413,408
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאלירם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אלירם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)