מיקרוסופט הם השטן. לא, לא מהסיבות שאתם חושבים (נו, טוב, לא רק). מכיוון שהגיע הזמן מזמן שאשדרג את המחשב שלי בעסק, ביררתי קצת מחירים ובין השאר ניסיתי לברר כמה עולה חלונות ויסטה בגרסת OEM וכמה עולה שדרוג. אז נכון שיש אתרים כמו זאפ שדרכם אפשר לברר (גרסת HOME עולה 450-500 ש"ח וגרסת HOME Premium עולה 550-700 ש"ח. תלוי איפה קונים).
אבל עשיתי את הטעות וניסיתי לאתר את המחירים דווקא דרך אתר מיקרוסופט. טעות, טעות, טעות!
אחרי שוטטות בין כמה מסכים שהסבירו על הגרסאות השונות, עם המון באנרים שמסבירים כמה ויסטה היא מערכת הפעלה מצויינת חיפשתי וחיפשתי לשוא מקום שבו יצויין המחיר המומלץ לויסטה. וזה לא שאין קישורים כאלו. "לחץ כאן כדי לקנות" מבטיח קישור אחד שמוביל לבאנר ולדף עם עוד מידע על כמה קל לקנות את המוצר "בחר את הגרסה לרכישה" גם הוא מוביל לברושור וירטואלי והקישור "האם אתה מוכן עכשיו לקניה" מוביל אל... האתר של מיקרוסופט העולמית. באנגלית. אחרי לחיצה על כמות לא מעטה של קישורים שם שהובילו לאותם דפי ברושור מעצבנים - רק באנגלית, התחרפנתי וסגרתי בעצבנות את חלונות הדפדפן כדי להרגע.
***
בערב הורדתי את הגרסה החדשה של אובונטו, זה CD של לינוקס שאפשר לעבוד איתו ישירות מכונן ה CDROM או להתקין אותו כמערכת הפעלה. שמתי את הדיסק בלפטופ החדש שנירית קיבלה מהעבודה וזה פשוט יוצר אפקט וואו. הנה השוואה בין ויסטה לאובונטו:
קל לנסות את אובונטו, גם בלי להתקין כלום:
- צורבים את הקובץ על דיסק בעזרת תוכנת צריבה כמו
Deep Burner (לא לצרוב כמו שצורבים קבצים רגילים, אלא לצרוב IMAGE - בפתיחת התוכנה לבחור BURN ISO)
- מכניסים את הדיסק לכונן ועושים RESTART למחשב. הוא אמור לעלות לבד (במסך הפתיחה צריך לבחור באפשרות הראשונה). תהנו.
***
לאחרונה חזרתי לנסוע קצת באוטובוסים. אמנם לוקח לי 20 דקות ללכת ברגל מהעבודה הביתה, אבל לפעמים רצוי לנצל את העובדה שיש קו אוטובוס שמגיע בדיוק מהבית שלי ועד לעבודה. אחרי כמה נסיעות קניתי כרטיסיה שנותנת כ 20% הנחה על הנסיעות. עסק לא רע.
הבעיה היא שנהגי אוטובוס מסויימים אוהבים להתעלל במחזיקי הכרטיסיות. הנהג הראשון מנקב את חור מספר 1, אבל הנהג השני ינקב כבר את חור מספר שלוש, וזה שאחריו ינקב את חור מספר 4.
זה מסתבך, כי הנהג (הממורמר?) הבא ינקב בדיוק על הקו שבין משבצת מספר 5 ומשבצת מספר 6, והבא ינקב את 7. ועכשיו כל הכרטיסיה שלי מבולגנת ואני צריך להסביר לנהגים איפה המקום שעדיין לא נוקב בכרטיסיה, מה שמצריך אותי לדבר אליהם, מה שגורם לכל הנוסעים להסתכל עלי באופן עוד יותר מוזר מהמבטים המוזרים שהם מפנים לעברי (רק כשאני לא מסתכל, אם אני מסתכל עליהם הם עושים את עצמם עסוקים או שומעים מוזיקה או משהו).
אז היום החלטתי להתלונן. התקשרתי מהאוטובוס למספר הטלפון של שירות הלקוחות שמופיע על הצג הדיגיטלי שבאוטובוס והתלוננתי שהנהג לא ניקב לי את הכרטיסיה לפי הסדר. דרשתי פיצויים על עגמת נפש וגם שיפטרו את הנהג לאלתר, כדי להרתיע נהגים אחרים. המוקדנית היתה מאד סבלנית, אני חושד שהיא לעסה מסטיק. בינתיים גם לקחתי דף A4 ורשמתי מכתב תלונה שאותו שמתי על המגב הקדמי של האוטובוס כשירדתי. הנהג קצת התעצבן, אבל ברחתי מהר.
(טוב, נו, כל זה לא באמת קרה, אבל לנסוע באוטובוס זה משעמם עד כדי כך שאתה מתחיל לדמיין דברים)
***
מה שכן קרה, לעומת זאת, הוא שהתחלתי לחשוב על אופציה נוספת להגיע אל העבודה וממנה - קורקינט ממונע.
לכאורה, כלי רכב שקט, לא מזהם, איטי יותר מאופניים, נטען (חשמלי) שיכול להוות יופי של כלי תחבורה.
למעשה, נמכרים בארץ רק קורקינטים מעפנים ב 350-500 ש"ח המתאימים אולי לילדים, או קורקינטים סבירים במחירים של 5000 ש"ח בערך.
למה?
כי משרד התחבורה החליט להתקין תקנה שאסור לייבא קורקינטים ש:
א. נוסעים במהירות של מעל 12 קמ"ש (אופניים נוסעים במהירות 40 קמ"ש בקלות, אבל מילא)
ב. שוקלים מקסימום 12 ק"ג
ג. נפח המנוע שלהם מעל ל 100 סמ"ק
אז אם אולי אפשר להבין את מגבלה א' בשל בטיחות, הרי שמגבלה ב' גורמת לכך שקורקינטים לא יוכלו לשמש אנשים מבוגרים ששוקלים מעל 70 ק"ג כי מבנה הקורקינט אינו יציב והוא עלול להתפרק, ומגבלה ג' גורמת לכך שהקורקינטים לא סוחבים בעליות ובכלל לא שווים הרבה.
לפיכך אמשיך להשתמש בכלי תחבורה שמזהמים את האויר, אמשיך לתפוס חניה ולחטוף דו"חות ואמשיך לחכות שמישהו במשרד התחבורה יתעשת.
אגב, בסגווי אפשר להשתמש רק במתחמים סגורים. גם זה מרגיז, אם כי זה היה מרגיז אותי הרבה יותר לו היה לי סגווי.
מבדיקה מהירה ברשת הגעתי למסקנה שאסור להתקרב לקורקינטים שכן מיובאים לארץ. עם חלקם יש בעיות של כידונים נשברים, לאחרים המצבר שובק תוך חודש חודשיים ואחרים סתם לא תקניים. פשוט לא שווה את הטרחה.
***
הבלוג שלי לא עבד למשך יומיים, למקרה שניסיתם לבקר כאן. זה לא היה באשמתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
