בסוף הכל מסתדר !

2. יום ו'

ביום שישי שעבר, היום השני לנסיעתה של נירית, נגה קמה ללא חום, אבל בהחלט התכוונתי להשאיר אותה בבית. מצד שני, תומר צריך ללכת לגן ואני לא יכול להשאיר את נגה לבדה בזמן שאני לוקח אותו, כך שהלבשתי את שניהם ואמרתי לנגה שאנחנו מלווים את תומר לגן ושהיא חוזרת אתי הביתה.

מחשבות לחוד ומעשים לחוד.

בגן, נגה גילתה שעומדת להיות מסיבת יום הולדת. היא ביקשה מאד להשאר. התייעצתי עם הגננת שלה, מכיוון שבאמת הרופאים אמרו שהכל בסדר עם נגה. הגננת אמרה שנגה נראית לה בסדר ושזו תופעה מוכרת כשאחד ההורים נוסע. נשמע לי הגיוני, אז השארתי גם את נגה בגן. היא היתה מרוצה עד לשמיים, במיוחד מהמתנה של יום ההולדת: גלגל ים.

ניצלתי את השעות שבהן הייתי חופשי ונסעתי לקנות מתנה ליום ההולדת של אבא שלי. אחותי, אחי ואני קנינו לו יחד כסא למחשב בעקבות ההמלצה של אמא שלי (דגם "אמיר" באופיס דיפו בסניף יגאל אלון, אחלה כסא ומחיר מצויין). על הדרך קניתי כסא אחד גם לעצמי.

מיהרתי לקחת את הילדים מהגן, הגננת תחבה לי פתק להזכיר לי שצריך להכין טנא לשבועות ולהלביש את הילדים בלבן + זר פרחים לראשם. אהא! סימן שמגיע חג השבועות!

אחרי כמה טלפונים ותכנונים להמשך השבוע, שני הילדים נרדמו ואני ניצלתי את ההזדמנות ומיד תפסתי תנומה קלה. ישנו טוב עד הערב, ארגנתי את הילדים לארוחת הערב אצל ההורים + מסיבת יום ההולדת לסבא. בדרך לשם התקשרנו לנירית ונגה שוחחה אתה בטלפון כשתומר רק מקשיב.

ארוחת הערב היתה מצויינת כרגיל, היתה עוגה והיו בלונים ושמחה רבה עם כל הילדים. כשחזרנו הביתה הספקתי לשוחח עם נירית במסנג'ר, גם בעזרת המיקרופון. היא קיבלה כרטיס שמקנה חיבור אלחוטי לרשת לשעתיים בלבד. אחר כך הלכתי לישון.

אבל היום עוד לא נגמר. בארבע וחצי לפנות בוקר נגה מגיעה אלי למיטה, בוכיה, היא רוצה להתכרבל אתי. אני בודק אותה ויש לה 39 מעלות שוב. אני מרשה לה להישאר אחרי שהיא שותה אקמולי באומץ רב. זה עוזר והיא נרדמת. מאוחר יותר אני לוקח אותה חזרה למיטה.

3. שבת

שבת בבוקר, נגה קמה כמו חדשה, שוב בלי חום. התכנון להיום הוא לנסוע ללונה פארק עם חברים

תומר קם, עולץ כהרגלו ומסתובב בבית. אחרי שהוא שותה שוקו בעליצות (הוא בהחלט עליז ושמח בבקרים, הרבה יותר מנגה) הוא מחליט לעמוד מול הטלויזיה ובזמן שאני מלביש את נגה הוא מצליח לעשות קקי כך שגוש אחד יחמוק מהחיתול וינוח על השטיח.

החברים תיכף באים ואני לוקח את תומר ביד אחת, מנקה ביד השניה, רוחץ אותו מהר ומשפריץ חומר ניקוי שטיחים על השטיח. בעזרת שלל מגבונים אני מצליח להחזיר את הכל למצב תקין ואנחנו מתארגנים ליציאה.

אז נסענו ללונה פארק, נגה רצתה לעלות על כל המתקנים, היא נזכרה שבפעם הקודמת היא רצתה לעלות על הבלרינה ולא הרשינו לה כי היא היתה קטנה מדי, אבל עד שהגענו לבלרינה עברנו בדי הרבה מתקנים.

תומר לא ויתר על אף מתקן ולא רצה לעזוב אותי לרגע. הנה רשימת המתקנים המלאה בהם הילדים נסעו:

1. אוירונים
2. רכבת
3. ברבורים
4. פילים
5. מכוניות קרב
6. קרוסלת הסוסים
7. בלרינה
8. גלגל ענק
9. מכוניות לנהיגה עצמית
10. הגמל המעופף

כשלקחתי את נגה לבלרינה היא מאד התרגשה: "איזו יפה" היא אמרה והמתקן התחיל להתסובב מהר למדי. מתישהו כשהתחילו עליות וירידות חזקות ורציניות נגה התחילה להבהל והתחילה לבכות מפחד. החזקתי אותה חזק חזק והיא לפתה את המעקה בכל הכח. דיברתי אליה עד שהסיבוב נגמר ועד אז היא קצת נרגעה.

את רוצה עוד פעם? שאלתי

כצפוי...

הגדולים עשו גם סיבוב על האנקונדה (צריך לזכור לא לסגור את האבטוח עד שהנסיעה מתחילה, זה מעיק) ועל הספות המעופפות (הג'ירף), תומר לא עלה על הבלרינה כמובן וגם לא על המכוניות לנהיגה עצמית (מגיל 4 בלבד. נגה הצליחה לנסוע מבלי להתנגש, כל הכבוד) אבל הוא לא ויתר על המתקנים האחרים. היה כיף גדול.

אחר הצהריים ההורים שלי באו לבקר עם מטעמים, ובערב נגה סימנה בעזרתי X על יום שבת בטבלה שנירית הכינה לפני שנסעה.