היום התחלפנו, נירית לקחה את נגה לגן החדש ואני לקחתי את תומר. תומר עולה כיתה במעון אבל רוב המטפלות שלו עברו גם הן לכיתה שלו והכל באותו המבנה כך שהשינוי לא גדול מדי בשבילו. עם זאת צריך לזכור שהיה חופש, כך שעדיין יש ציפיה להתאקלמות.
הגענו לגן, ההורים עדיין נשארים עם הילדים. זו שכבת גיל שבה הרבה ילדים מגיעים בפעם הראשונה למסגרת של גן וההורים לחוצים לא פחות ולרוב יותר מהילדים.
תכננתי להשאר קצת עם תומר ואז להשאיר אותו עד הצהריים, סה"כ זה כבר היום השני שלו.
ישבתי קצת ושיחקתי איתו בפלסטיקים מתחברים מסוגים שונים, הוא מאד נהנה מזה.
אחר כך הבאתי אותו לשולחן ארוחת הבוקר. בדרך כלל אנחנו נפרדים בזמן הארוחה, הוא אוכל ומנפנף לי לשלום. היום הוא לא ממש הסכים. זה מובן. גם המטפלות המליצו שאני אשאר לפחות עד שהוא יסיים לאכול כדי שלפחות הוא יאכל טוב.
אחרי האוכל נפרדתי ויצאתי החוצה. הוא בכה, אבל אחת המטפלות חיבקה אותו וציפיתי שהוא יירגע בקרוב.
אבל לא לקחתי בחשבון את שאר ההורים.
בחוץ היתה התגודדות של אמהות ואבות שהציצו מבעד לחלון כדי לבדוק אם הילדים שלהם בוכים או לא ואיזה טיפול הם מקבלים.
הילדים, שראו את הראשים, הבינו שבכי גורם לאמהות מסויימות להכנס חזרה פנימה ומקהלת הבכי לא שככה.
מכיוון שכך, נשארתי גם אני בחוץ כדי לוודא שהמצב לא יתדרדר. תומר המשיך לבכות. בשלב מסויים הוציאו את הילדים לחצר. מכיוון שאני מכיר כבר את נבכי הגן, מצאתי חלון מסורג שדרכו אפשר לצפות על החצר. תומר עמד בשקט וניסה להבין מי נגד מי בחצר.
אחר כך תומר חזר פנימה ונשכב על הרצפה. מכיוון שרציתי לדעת מה קורה איתו אבל לא רציתי שהוא יראה אותי, תחבתי את המצלמה וצילמתי "על עיוור" בלי פלאש. חלק מההורים האחרים ניצלו את ההזדמנות וחיפשו בתמונות את הילדים שלהם.
אך אבוי, תומר מזהה גם את המצלמה, ובתמונה האחרונה רואים בדיוק את התגובה שלו לעובדת הופעת המצלמה/אבא בחלון.
בשלב זה החלטתי שאני מזיק יותר מאשר מועיל והלכתי הביתה. כשבאתי לקחת אותו הוא היה רגוע, שמח ורץ לקראתי.
מחר יהיה קל יותר.
***
המשך לחידת
זהו את הדמות. קודם הצגתי את התמונה בגודל 8x8 פיקסלים
10x10 פיקסלים
והנה התמונה בגודל 12x12 פיקסלים:
אני מעריך שעכשיו יש סיכוי הגיוני שמישהו אולי יזהה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
