בסוף הכל מסתדר !

כן, כן.

יש לי יום הולדת. השמחה רבה.
בן כמה אני? שלושים ועוד ארבע.
חשבתי אם לכתוב מקאמה או הגיג
אבל בסוף החלטתי לוותר על החרוזים, אז הנה, ויתרתי.

כן. יומולדת.

את הראשון שלי אני לא זוכר. יצאתי, צרחתי, נרדמתי. לא משהו.

גם השני לא ממש זכור לי, אני חושב שיום ההולדת הראשון שאני זוכר היה בכתה ב'. עוגת שוקולד, הרבה חברים מהכתה ומהשכונה.

לאורך כל השנים מגיל אפס ועד היום אני חוגג יום הולדת עם המשפחה. יש גם חגיגה נפרדת עם החברים, אבל היא השתנתה לאורך השנים.

בהמשך בית הספר היסודי, יומולדת היה סיבה למסיבה. מסיבה=מזמינים את הכתה הביתה, שם מחכים להם שולחנות עמוסי צלחות פלסטיק מלאות בכל טוב (ביגלה, תפוצ'יפס, חצי פיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ (איכס), והמון המון במבה). לקראת סוף היסודי המסיבות השתכללו לכדי ריקודים (כולל סלואו בסוף הערב). ממילא המתנות היו מה שמעניין. מתנות שטותיות שעושות כיף.

בתיכון חגגתי ימי הולדת עם החבר'ה. המסיבות כבר לא תמיד היו בבית, ולפעמים יצאנו למועדון/דיסקוטק. לפני הצבא חגגתי פעם אחת בניו-יורק במסעדה שבראש מלון מריוט. בתקופת הצבא חגגתי בעיקר עם החברים במועדונים. מתנות כבר לא היו העניין.

בשנות העשרים זה היה מגוון, אבל בעיקר מסעדות. באוניברסיטה קיבלתי פעם בלון ופרח מידידה והסתובבתי איתם בכל השיעורים. שיעשע אותי מאד. נדמה לי שגם חגגתי יום הולדת אחד בחגיגת פיצות בהאט.

מאז סיימתי עם האוניברסיטה, ימי ההולדת עוברים בעיקר עם החברים. את השעון הנוכחי קיבלתי מאבא שלי ליום ההולדת ה 25. באחד מימי ההולדת האחרונים קיבלתי זר עשוי מחוטי חשמל דקים וצבעוניים בשילוב כל מיני רכיבים אלקטרוניים לקישוט. וכמובן מאז שאני עם נירית ימי ההולדת משודרגים לי ללא הכר.

אני חולק את יום ההולדת שלי עם אייל, הילית, וגפן. מזל טוב גם להם.

(קיבלתי עכשיו טלפון משלומית. פגשתי אותה כשהייתי בצבא, דיברנו בערך שעה נטו, ואיכשהו מאז אנחנו בקשר, למרות שאנחנו כמעט לא מתראים בכלל. פעמיים בשנה אנחנו מדברים בטלפון: ביום ההולדת שלי וביום ההולדת שלה.)

יום הולדת ראשון עם נגה. פתאום יום ההולדת שלי נראה הרבה פחות מעניין.

 

34. מוזר.