בסוף הכל מסתדר !

היום יום הזכרון לרצח רבין.

ברביעי בנובמבר 1995 לא הייתי בכיכר. הייתי עם חברים באחד ממקומות הבילוי האופנתיים דאז ברחוב פלורנטין. ישבנו, אכלנו, נהנינו.
מישהו עבר ואמר שניסו לירות בראש הממשלה, זה לא נראה לי הגיוני במיוחד, אבל בתור מכור לחדשות, קפצתי החוצה לאוטו כדי לשמוע מה אומרים ברדיו. הכל היה עדיין מאד מבולבל, אבל אכן נראה שקרה משהו.
ניסינו לבקש מבעלי המקום לפתוח רדיו, אבל הם לא הסכימו. התקפלנו.
בנסיעה הביתה היינו צמודים לחדשות כמובן, ובבית כבר היינו אחרי ההודעה של איתן הבר.

באותה תקופה עבדתי במשרד הפרסום טמיר כהן, שבדיוק הריצו מיזם בועה של כניסה לאינטרנט שעדיין היה נטול שם. הקמנו דפי HTML בכתיבת הקוד, ועבדנו על מחשבי מקינטוש (ומשם הרתיעה שלי מהם, אני אסביר לעומק פעם).
עבדתי עם אנשים מוכשרים ומומחים, ואני הייתי איש הרשת, איש הקוד. האינטרנט היה אז בחיתוליו, ללא ספק, אבל כבר היה מספיק נפוץ בארץ. מודמים נמכרו כמו לחמניות טריות. האתרים היו פרימיטיביים, אבל עם הרבה תוכן, הרבה עניין ומעט פרסומות.

באותו הלילה, כשעתיים אחרי הרצח, קיבלתי טלפון מג'ואל ליידן, איש הטקסטים שלנו. הוא אמר לי שאנחנו חייבים להקים אתר לזכר רבין, והסכמתי איתו. תוך זמן קצר הוא הקריא לי את קורות החיים של רבין מפרסומים ממשלתיים, והעלינו לאויר אתר לזכרו של רבין 4 שעות מהרצח. האתר ישב בכתובת פרטית שלי מהאוניברסיטה.
למחרת העברנו את האתר לשם הדומיין החדש שחיכה לנו - נטקינג. מיום אחרי הרצח כל מי שנכנס ל www.netking.com הגיע לאתר לזכרו של רבין.
כל אותו השבוע עבדנו כמו מטורפים. הוספנו תמונות לאתר, ועוד נתונים חדשות ועדכונים. הוספתי מנגנון לספר אורחים שבמפתיע התחיל להתמלא בקצב גובר והולך.
ארנון כץ, שהיה מנהל הפרויקט, שאל אותי אם אפשר להוסיף מנגנון שבו אנשים יוכלו להדליק נר וירטואלי. עד לסוף היום הצלחתי לכתוב CGI שעשה בדיוק את זה. כך המצאנו את כל עניין הנרות הוירטואליים באינטרנט.
אחרי ש CNN כתבו על האתר שלנו, כמות הכניסות גדלה מאד. וקיבלנו אלפי תגובות מרגשות, וכ 3 תגובות נאצה שמחקתי.

בשלב מסוים, הפקנו CD עם עשרות אלפי התגובות שהגיעו לאתר בחודשיים שאחרי הרצח, והוא הועבר ללאה רבין.

לאחר שעזבתי נטקינג שינתה את פניה, הפכה לפורטל מוביל בארץ, הוצפה בפרסומות ודעכה כמו הרבה חברות אחרות בתקופת הבועה.

עותק של אתר הניחומים ליצרק רבין עדיין קיים ברשת, ואנשים עדיין כותבים. היום כתבו הרבה ילדים מכתה ד' שכנראה קיבלו שיעורי בית להביע את דעתם על הרצח. אותי זה עדיין מרגש. שימו לב שהתגובות שם מתחילות רק כמה חודשים לאחר הרצח. התגובות הראשוניות כבר לא קיימות על הרשת, למרות שיש לי עותק מהן על CD. זה באמת מסמך מצמרר ומרגש.

אני גאה שהזדמן לי לקחת חלק בפרוייקט כמו האתר הזה. גם אתם מוזמנים ללכת לאתר ולהגיב שם.