השבועות האחרונים היו לחוצים מתמיד. נגה ותומר חלו לסירוגין מאז תחילת השנה (מעל שבועיים) כך שלפעמים נגה נשארה בבית, לפעמים תומר ולפעמים שניהם. נגה סבלה משפעת שהתפתחה לדלקת ריאות, עברה ואחרי כמה ימים שוב נגה סבלה מחום. תומר סבל משפעת, חום, ודלקת אזניים.
זה הצריך שאני, נירית, ובעיקר אמא ואבא שלי נשגיח עליהם במשך כל הזמן הזה. השגחה כזו גורמת לכך שכשאני מתפנה, אני צריך לעבוד עד מאוחר כדי לחפות על הזמן האבוד ואז אין זמן לכלום. דברים נדחים, למשל הכתיבה בבלוג, אבל גם נושאים אחרים.
היום סוף סוף שניהם הלכו לגן. אני מקווה שתהיה לנו הפוגה לזמן מה. נירית גם היא היתה חולה כמה ימים, אבל איכשהו אני נחלצתי (טפו טפו) מהעניין ללא פגע.
למעשה, "טפו טפו" זהו לא הביטוי המדויק. יותר נכון "כח כח". כואב לי הגרון וכואב לי הראש.
***
נגה היתה חולה ביום ההולדת שלה, כך שלא חגגנו לה כמעט. בשבת שלאחר מכן חגגנו לה אצל ההורים, ובשבת האחרונה חגגנו לה ולתומר במסיבה אצלנו בבית עם החברים שלנו ושלה. היה נהדר וזה הזמן להודות לכל החברים על שהגיעו ועל המתנות השוות שנגה קיבלה.
היו מאכלים מעשה ידי נירית להתפאר: פסטות עם מגוון רטבים, סלטים, מרק כתום, עמדת תירס חם ועמדת נקניקיות בלחמניות.
נגה ישבה על כסא הכבוד, חילקה שקיות הפתעה לכל הילדים, שרה עם כולם את "איפה איפה איפה איפה איפה העוגה?", כיבתה את הנרות (גם של תומר) והתרגשה כשהרמנו אותה על הכסא (כמעט נפלה בהרמה האחרונה).
תומר ישב על הכסא, נהנה מכך שיש לו זר על הראש ובכלל היה חמוד. (בערב הוא כבר פיתח שוב חום).
אחרי שפתחנו את המתנות התברר שתומר קיבל (בין השאר) הליכון לפעוטות, ומיד עשה בו שימוש יעיל. בפעם הראשונה הוא אחז במשהו והלך איתו. היינו מאד מרוצים.
(תמונה של פתיחת המתנות תפורסם כשתהיה לי גישה ויהיה לי זמן פנוי נוסף)
***
חגיגות יום ההולדת לא נסתיימו. ביום שישי תומר יחגוג בגן, ובשישי הבא יגיע סוף סוף תורה של נגה.