|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
המחשוף העמוק והלמבורגיני
קראתי לפני כמה ימים כתבה שדנה במשמעות של לבוש חושפני אצל נשים.
הרי תמיד יהיה מי שיעלה טענות נגד נשים שהוטרדו מינית שהן ביקשו את זה כי הן התלבשו בצורה חושפנית.
הכתבה מספרת על מחקר ששאל: "האם נשים שמתלבשות בלבוש חושפני מתכוונות לפתות או לגרות גברים?"
84% מהגברים אמרו כן 97% מהנשים אמרו לא (יש דקויות בתשובות, אבל אני חושב שאי ההבנה הבסיסית ברורה) נשים טוענות שהסיבה לכך שהן מתלבשות בצורה מושכת היא מפני שזה יפה בעיניהן ו/או כדי להרגיש ולהיראות מושכות או כי זה אופנתי. והנה הבעיה: גברים לא מבינים את ההבדל בין רצון להיראות מושכת לבין נסיון למשוך גברים. רוב הנשים אמרו (במספרים מוחצים) שהן לא מנסות למשוך גברים אלא רק להיראות מושכות. זו דקות שגברים בדרך כלל לא מבינים. ראבק, גם לי לקח זמן מה להצליח להבין מה ההבדל. ואז הבנתי משהו. אז לגברים שפה, הנה ההסבר: נניח וזכיתם בלוטו. ונניח שהכיף שלכם הוא מכוניות. לקחתם חלק מהכסף וקניתם למבורגיני חדשה, בצבע שאתם הכי אוהבים. עכשיו, כשאתם עושים סיבוב בשכונה עם הלמבורגיני, הרי המטרה היא שכל העולם יסתכל על האוטו ועליכם, נכון? גם הערות מחויכות בנוסח "סחתיין על האוטו" יתקבלו בברכה. אבל זה יעצבן אם כל אחד יבקש מכם סיבוב על האוטו, יעצבן אם יקפלו לכם את המראות בלי רשות ואוי ואבוי אם מישהו ישב על האוטו החדש והנוצץ שלכם (שלא לדבר על לבעוט בגלגלים). ומה תגידי אם קבצן עם נעליים מטונפות יבקש שרק תקפיצו אותו שני רחובות? תסכימו? זה ההבדל בין להיראות מושכת לבין לרצות למשוך גברים. * מצאתי את הכתבה, זה היה בגליון "לאשה" ששכב אצלנו בבית, מתאריך 11/2/2008. הכתבה של אורית ראובני-גפן. יש התיחסות לכתבה פה (למרות שזו לא כל הכתבה אלא רק הפניה) ואפשר לראות בתגובות את אי ההבנה בין המגיבים הגברים למגיבות הנשים. | |
 תגיד, מה אתה עושה כאן?
- הי, מה שלומך?
- בסדר, הבאתי לך את השוקולד שהבטחתי.
- וואי, מגניב. תודה. זו פעם ראשונה שאני נפגשת עם מישהו מהאינטרנט.
- כן, גם אצלי זו הפעם הראשונה.
- שב, אני אביא לך משהו טעים לשתות.
(ישיבה והמתנה. נכנס דב גלהר)
- שלום
- שלום.
- תגיד, מה אתה עושה כאן?
- סתם, באתי במקרה. לא התכוונתי.
- ולא רצית לעשות דברים נוראיים?
- ~שתיקה~
- אני אקריא לך: אני אקח אותך, אחזיק אותך חזק חזק ואשמור עלייך. את צריכה לבטוח בי. תיזהרי מהאחרים.
- כן, אני לא כמוהם.
- אבל אהוד, אתה לא מתבייש?
- ~עוד שתיקה~
- מדינה שלמה בתמימות בטחה בך. איך עושים דברים כאלו?
- אני בכלל רק התכוונתי לשבת קצת ולא לעשות כלום. לא רציתי להזיק.
- אתה לא מתבייש לפגוע ככה במישהו חלש? בזקנים? במורים? בנכים? לקצץ בקצבאות? להפר הבטחות?
- אבל אין כסף...
- אתה ממשיך לשקר? אני אקריא לך: "הכנסות המדינה ממיסים עלו על כל הציפיות.", "יש עודפים בתקציב", "המדינה נמצאת במצב מצויין". שאמשיך?
- ~שתיקה~
- ומה על הנסיונות להשתיק את האזרחים? חוק ההסדרים? הצנזורה על האינטרנט? חוק האח הגדול?
- די, נו, זה לא אני.
- (פאוזה קלה) אם אזרחים היו שואלים אותך האם להצביע למפלגה כמו שלך שוב, מה היית אומר?
- (בלחש) שלא כדאי להם.
- אתה יכול ללכת.
לידיעתכם:
* יש עודפים תקציביים גדולים השנה, אבל במקום להשקיע בעתיד האוכלוסיה הממשלה מתעקשת להתעמר בכל מי שהיא יכולה משיקולים זרים.
* חוק ההסדרים הוא חוק בלתי דמוקרטי בעזרתו הממשלה מאלצת את הכנסת להעביר עשרות גזירות תקציביות בהצבעה אחת ואם הם לא יסכימו המשמעות היא בחירות חדשות.
* חוק נתוני התקשורת (האח הגדול) שעבר השבוע יפגע לכם בפרטיות ולא יעזור נגד הפשיעה. המשטרה צריכה תקציבים, לא פלישה לחיים של כל אדם. דווקא הפושעים יהיו חסינים מהחוק (הם יטרחו להשתמש בסלולרים לא מזוהים או בטלפונים ציבוריים, רוב האנשים לא) ויוכלו להתנקם במי שירצו בקלות ע"י גישה למאגר (הם משיגים נשק בקלות, מרשם האוכלוסין פרוץ לכל דיכפין ועדיין 35 ח"כים מאמינים שהמשטרה תהיה דיסקרטית).
המאגר יציין איפה אתם בכל רגע (רישום שיחות) לאילו אתרים אתם גולשים, עם מי אתם מדברים בטלפון ועוד וכבר לא צריך אישור שופט כדי לנבור בנתונים האלו. מספיק שיש חשד לעוון (למשל שהורדתם שירים מאימיול) וכבר המשטרה רשאית בצורה חוקית לבדוק מה עשיתם בשנה האחרונה.
אין לי מה להסתיר ועדיין אני לא רוצה שיעקבו אחרי בדיוק כמו שלא הייתם מסכימים שהממשלה תציב מצלמות נסתרות בבית שלכם ותקליט אתכם 24 שעות, אפילו אם אין לכם מה להסתיר. קוראים לזה הזכות לפרטיות.
אני מפרסם בבלוג הרבה מידע. בשמי האמיתי. אבל אני מחליט מה לפרסם וכמה. אני מוותר על חלק מהפרטיות מרצוני.
אני בז ל-35 חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק שלא יעזור לאכיפה (6 שוטרים בלבד מוקצים לעבירות מחשב, וגם עם החוק החדש כנראה שלא יוסיפו תקציבים ראויים).
בוז לאבי דיכטר, אריאל אטיאס, דוד רותם, חיים אמסלם, יצחק גלנטי, מיכאל מלכיאור, נסים זאב, ראובן ריבלין, שלום שמחון, אברהם מיכאלי, אריה אלדד, דני יתום, יוחנן פלסנר, יצחק זיו, מיכאל נודלמן, עמיחי אילון, רונית תירוש, שלי יחימוביץ', אורית נוקד, בנימין אלון, זאב אלקין, יעקב מרגי, יצחק כהן, מנחם בן ששון, עמירה דותן, רפי איתן, שרה מרום שלו, אלי אפללו, דוד אזולאי, זאב בוים, יצחק אהרנוביץ', מגלי והבה, משולם נהרי, עתניאל שנלר ושי חרמש.
אכזבה מאלו שנמנעו (כלומר היו נגד אבל נכנעו ללחץ של הממשלה): אורי אריאל, גדעון סער, יולי אדלשטיין ומיכאל איתן.
ולא מנחם לדעת שהיחידים שהתנגדו היו: ג'מאל זחאלקה, ואסל טאחא, זהבה גלאון, חיים אורון ויוסי ביילין.
עצוב במיוחד לדעת ששמונים חברי כנסת פשוט לא הגיעו להצבעה. כולל ראש הממשלה שלנו שהתחמק מחובתו זו והח"כים חברי ממשלתו שלא הגיעו להצבעה.
כן, זה מעצבן אותי.
אני אקדם ואצביע בבחירות הבאות עבור מי שיכריז כי הוא יפעל לביטול חוק ההסדרים, לביטול חוק נתוני התקשורת ולתקצוב נאות יותר. (אם כי אני מקווה שהפניה לבג"ץ תבטל את החוק הנורא הזה)
ומה אתם יכולים לעשות כדי לעזור? תכתבו על זה, קשרו. הפיצו.
| |
מבצע סבתא
ירון, אחי, הוא בין היוזמים של מבצע למען חלק מניצולי השואה העריריים החיים בארץ.
הרעיון הוא להגיע אליהם לפני ראש השנה, לשבת אתם כשעה ולתת להם חבילת שי קטנה.
היוזמה באה מקבוצה של אנשים שנפגשו דרך קפה דה-מרקר והחליטו להרתם לכל מיני מטרות טובות. כל היוזמים פועלים בהתנדבות. חברות שונות תרמו מוצרי מזון (יש אצלנו עכשיו במשרד ערימה של ארגזי עוגיות שנתרמו לצורך הנושא) והמטרה היא יותר מאשר לחלק משהו, אלא להראות אכפתיות, לדבר ולצחוק איתם, אולי לראות אם הם צריכים עזרה במשהו נקודתי?
לפעמים תשומת הלב חשובה יותר מהמצרכים.
כל מי שמעוניין להצטרף יכול להרשם באתר המבצע, להקדיש שעה-שעתיים לפני החג ולפתוח את השנה עם מעשה טוב באמת. (באזור גוש דן וירושלים, מגיל 18 ומעלה בלבד)
גם הפצת הבשורה היא תמיד מעשה מבורך.
| |
שלושים שניות
ראפטינג באפריקה, על האשדים של הנילוס הלבן. אנחנו בסירה אחת מתוך כ-5 סירות, רטובים ומרוצים תוקפים בכל הכח אשדים (rapids) סוערים במסלול המסחרי הכי סוער בעולם, לא רחוק מקמפאלה בירת אוגנדה.
כל מי שעושה מסלול כזה מתהפך, אחרת זה לא כיף. יש חגורות הצלה והכל מסודר.
לקראת סוף המסלול נכנסנו לאשד גדול (דרגה 5 או 6) והתהפכנו. כולנו עפנו לתוך המים.
ההבדל בין צלילה למים בים או באגם לבין צלילה באמצע אשד היא שהזרימה והמערבולות כל כך חזקים שאתה לא יודע איפה אתה ולא יודע לאן המים יסחבו אותך. מכיוון שכך לא ידעתי איפה הכיוון למעלה בכלל, המים סחבו אותי פנימה מיד וערבלו אותי שוב ושוב. ידעתי שחגורת ההצלה תביא אותי למעלה בסוף, אז הייתי רגוע. ופשוט חיכיתי שאצוף. אחרי 20 שניות מתחת למים התחלתי להיות מודאג. 20 שניות זה הרבה זמן לפעמים. לקח עוד 10 שניות לפני שהתחלתי לתפוס כיוון למעלה. 30 שניות מתחת למים, בספק.
אתמול, בדרך הביתה מהצפון, דיברו ברדיו עם מציל מאשדוד על האנשים שטובעים בים כל קיץ. "תשמרו על הילדים שלכם" הוא אמר וגם הסביר שאם נסחפים לעבר עומק הים אסור להתפס לפאניקה מכיוון שזה יגמור את הכח שלכם, המאמץ לחזור. פשוט לשחות במתינות לעבר החוף, הים כבר יחזיר אתכם ויהיה סיכוי רב יותר למציל לראות אתכם. גם מערבולת לא באמת שואבת אנשים אלא רק זורקת אותם הצידה, צריך פשוט לתת למים לסיים לעשות את הקטע שלהם ואז להמשיך משם.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
