לנגה מתנדנדת השן כבר די הרבה זמן. היא חיכתה בזמן שלחברות אחרות שלה התנדנדו שיניים, חיכתה וחיכתה עד שלבסוף
גם אצלה שן אחת התחילה להתנדנד. ההתרגשות היתה גדולה, אבל עבר יום, עברו
יומיים והשן אמנם מתנדנדת, אבל לא רוצה לזוז.
היום כשבאתי לאסוף אותה מהגן היא רצה לקראתי בהתרגשות גדולה. "אבא, תראה!"
השן ניצבה לה באלכסון בתוך הפה. היא עדיין לא נפלה, כאילו חיכתה לי.
"עד הערב בצחצוח השן תיפול" אמרה המטפלת בגן. "אל תשכחו לקנות לה מתנה!" צעקה לעברי בעת שהתחלו להתרחק במעלה המדרגות.
אני יודע.
נגה מתכננת על המתנה הזו כבר בערך שנה. זה לא שהיא מצפה להרבה, אבל עצם זה
שהשן שלה שווה משהו גורם לה להתרגשות פנימית. חוץ מזה זה סימן לכך שהיא
גדולה וכמו שאר הילדים, גם לה מתחלפות השיניים.
היא מנסה לפענח את סוד המתנות. האם זו פיית השיניים, כפי שאומרים כמה
סיפורים? או שמא הפיה לילי? היא גם בודקת אותנו: "תגידו, אני יודעת שאין
פיות ובעצם ההורים קונים את המתנות לילדים ושמים להם מתחת לכרית. נכון?"
היא יודעת, אבל מעדיפה להשאיר לעצמה גם ניחוחות של פיות.
בעוד אנחנו עולים במדרגות נגה פתאום צועקת "השן נפלה!"
אנחנו מתחילים לחפש את השן שנעלמה. חייבים למצוא אותה, אחרת איך נגה תקבל
מתנה? אחרי כמה דקות נגה מאתרת את השן על אחת המדרגות ורצה חזרה לגן
להראות. כל הדרך הביתה היא מציגה בגאווה את השן שנפלה ואת הרווח החדש בפה
לכל ההורים שבאים לאסוף את ילדיהם.
בהמשך הדרך היא מתלבטת: האם כדאי להמיר את השן במתנה או שמא עדיף לשמור את
השן כדי שתהיה לה "שן משאלות". דילמה קשה. מאוחר יותר בארוחת הערב אני
רומז לה שיכול להיות שמספיק לשים את השן מתחת לכרית כדי לקבל מתנה ואולי
אפילו השן תישאר גם היא שם. היא נראית מרוצה מהסידור.
נירית מארגנת לנגה קופסה מיוחדת שבה היא יכולה להניח את השן. קופסה קטנה
שתשמור על השן מתחת לכרית. בערב נירית נוסעת לקנות מתנה בעוד אני משכיב את
הילדים. תומר נרדם אבל נגה עוד לא.
היא קמה ובאה אלי לסלון. היא דואגת. "אבא, תתקשר לאמא ואם היא במקרה בדרך
הביתה תזכיר לה להכנס לאיזו חנות ולקנות איזו מתנה... אתה יודע, בעניין
השן".
אני מרגיע אותה ושולח אותה למיטה שוב. נירית מתקשרת להתיעץ איזו מתנה עדיף
לקנות ונגה שומעת את הצלצול ורצה להזכיר לי להזכיר לנירית.... בעניין השן.
"ואבא, עוד שאלה קטנה: אם אני ישנה על הכרית, איך המתנה נכנסת לשם?"
"קסם", אני אומר.
פירורים של קסם.
מחר בבוקר נגה תקום ותציץ מתחת לכר.
***
מחר יש לי יום עמוס. יום הולדת שאני לא אספיק להנות ממנו כמו שצריך + עומס עבודה מהבוקר עד הערב. מחר הוא גם היום שבו כנראה יובא להצבעה החוק האיום שאמור להקים מאגר ביומטרי בישראל. המאגר הזה עוד יהיה בכיה לדורות. הוא פתרון רע, מסואב, מסוכן ויקר לבעיה שאפשר לפתור בקלות באמצעים אחרים, טובים וזולים בהרבה. אני לא מאחל לנו שהחוק הזה, שמוסבר בצורה שקרית לציבור, יעבור.
בשישי האחרון הגעתי, זו השנה השלישית, לכנס מיוזנט, מסדרת הכנסים בחסות יוסי ורדי שנערכים מדי פעם במהלך השנה. הכנס הוא מסוג UNCONFERENCE, מה שאומר שהקהל המשתתף בכנס הוא זה שקובע את האג'נדה בו.
זו השנה השלישית שבה מתקיים הכנס ולמזלי הטוב הוזמנתי לכל שלושת הכנסים. ההגעה היא בהזמנה בלבד ואין לי כל שליטה על מי מוזמן ומי לא
גם השנה היו בכנס כל מיני מוצגים המפגישים בין הטכנולוגיה למוזיקה. מגיטרת פח בת 80 שנה דרך רובוט מתופף, כלי ענק שבו מנגנים על ידי חביטה בצינורות ועד לאורגן אש המציג תדרי קול בלהבות.
חלק מהתמונות שצילמתי השנה זמין באלבום הזה. שווה צפייה.
והנה וידאו, דווקא ממיוזנט הראשון, של כלי נגינה שיצר איתן שפר בשם סמצ'יליאן. כלי המבוסס על שינויי גובה צליל יחסיים, כך שהמקשים שלו משמיעים בכל פעם צליל אחר התלוי בצליל הקודם שהושמע. חוץ מזה הוא גם מושפע ע"י הטיה ואינרציה. חייבים לחוות כדי להבין.
אתמול לקחתי את נגה לירושלים. נסענו יחד עם ההורים שלי למסיבת בר-מצוה של קרוב משפחה בכותל. הגיעו מארה"ב חבורה של חתני בר-מצוה לחגוג קבוצתית בישראל באופן מאורגן ואנחנו הצטרפנו לחגיגות. נגה התרגשה מאד לקראת הנסיעה. היא למדה על ירושלים בגן ולפני הנסיעה נירית עזרה לה להכין פתק להטמנה בכותל. נגה חשבה מה לבקש מאלוהים ובסוף בחרה: שירדו המון גשמים. ושיצמחו הרבה פרחים ושיהיו הרבה פרפרים באותה עונה.
כששאלתי את נגה אם היא רוצה לבקש גם משהו בשבילה, אז היא אמרה שלא. נירית כתבה את הבקשות על ניר ורוד בתוך לב (נגה חתמה את שמה) ונגה לא עזבה את הניר עד שהגענו לכותל.
כל הדרך לירושלים שרנו שירים (יש לי חבר, בירושלים...) וכשהגענו לכותל נגה הלכה עם סבתא והטמינה את הפתק. אחר כך היא ביקשה להכין עוד פתק כי היתה לה עוד בקשה והיא ביקשה:
שאלוהים יהיה בריא
אחר כך קפצנו קצת לשוק, קנינו לנגה צמידים נוצצים ולתומר ולאחיינים גיטרות צעצוע. בהמשך עוד היה אוכל, אירוע בר-מצוה באולם (נגה רקדה ורקדה ברחבה בלי להתעייף) ובדרך חזרה עצרנו במפלצת ונגה התגלשה בשלושת המגלשות האדומות שיוצאות מפיה.
וגשר המיתרים - מרשים. הזכיר לי קצת את ה London Eye.
לפני שנסעתי לאנגליה, חשבתי לנצל את ההזדמנות ולקנות לי שם קורקינט חשמלי.
קורקינט חשמלי למבוגרים עולה בארץ לפחות 5000 ש"ח, בעוד באנגליה מצאתי קורקינט ראוי ב 120 פאונד באיביי. הידד.
הזמנתי משלוח לבית של חברים, הוא הגיע תוך יום, גדול יותר מכפי שציפיתי, אבל נחמד. עשינו עליו סיבוב ניסיון בשכונה. ידעתי שברגע שאני מגיע איתו לארץ, אני קונה לי קסדת אופניים, מרכיב לו פנסים ומחזירי אור וכך אהיה מבסוט שאני גם חוסך בזיהום האויר, גם לא צריך לחפש חניה וגם רוכב על כלי שנוסע לאט יותר מאופניים, שוקל פחות מקלנועית ויש בו אפילו בולמי זעזועים ובלמי דיסק.
הקורקינט ואני, בימים הטובים באנגליה
את הקורקינט ארזנו בזהירות, אבל במכס נעצרתי.
זה היה לפני שלושה שבועות.
התקנות של משרד התחבורה מתירות ייבוא של קורקינט רק אם הוא עומד בתנאים הבאים: מהירות: עד 12 קמ"ש (ריצה קלה, אופניים מגיעים בקלות ל-40 קמ"ש) מנוע עד 100 וואט (לא יצליח לסחוב יותר מילד, בטח לא בעליה) ומשקל כולל שלא יעלה על 12 ק"ג. זו הבדיחה הגדולה מכולן, מפני שכדי לעמוד בדרישה הזו חייבים להתפשר על בטיחות. לכן שומעים על מקרים של כידונים שנשברים, לכן אין על קורקינטים שמותרים ליבוא אמצעי בטיחות מינימלים, בטח לא בלמים טובים.
מכיוון שהקורקינט שלי (ששוקל 21 ק"ג) לא עמד בכל התנאים האלו, הקורקינט הנוח והבטיחותי שלי עוכב במכס.
ניסיתי לקבל אישור מיוחד. פניתי למשרד התחבורה, פניתי למחלקת התקינה באגף הרכב. דיברתי עם האחראים על הייבוא ועם טכנאים. על פי החוק של מדינת ישראל, מכיוון שהקורקינט אינו מוגדר כקורקינט צעצוע, הוא נחשב ללא פחות מאופנוע.
אופנוע? כן. כך אומרת מדינת ישראל.
למכס עצמו לא היתה שום התנגדות להכניס את הקורקינט. ערכו לא עבר את הסף המותר להבאה. אבל הייתי זקוק לאישור של משרד התחבורה כדי להכניס את הקורקינט לארץ ואישור כזה לא יכולתי לקבל.
התשובה הראשונה שקיבלתי מכל מי שפניתי אליו היתה "הרבה ניסו, אין לך סיכוי". אבל החלטתי להתעקש ולהבין למה אני לא יכול לייבא מוצר פשוט שנמכר בארץ בלי בעיות. חיפשתי גם באינטרנט במקביל לנסיונות שלי להגיע לגורמים המוסמכים, אבל מלבד תיאוריות קונספירציה לגבי יבואני הרכב שלא רוצים נגיסה בהכנסותיהם לא מצאתי סיבה הגיונית. טענות הבטיחות לא רלוונטיות בעיני גם מפני שכלים הרבה פחות בטיחותיים מאושרים לנסיעה בארץ וגם כי אין שום מניעה לבנות כלי כזה ולנסוע עליו. שלא לדבר על כך שהקורקינטים שכן מאושרים לייבוא הרבה פחות בטיחותיים.
כל העניין קצת מתסכל. למשרד התחבורה יש אינטרס ברור לאפשר ייבוא ומכירת קורקינטים חשמליים בארץ. זה יפחית את עומסי התנועה בערים, יפחית את מצוקת החניה ובעיקר יפחית את מספר תאונות הדרכים הקטלניות. פגיעה של קורקינט כזה, גם אם נוהג עליו מישהו בלתי אחראי, לא תגרום ליותר מפציעה קלה. מרכז הכובד של הכלי נמוך מאד והוא יציב באופן מפתיע וקל לנסוע עליו. גם אני, גם נירית וגם חבר נוסף נסענו עליו בקלות בנסיון הראשון. גם העובדה שמדובר בכלי חשמלי מאפשרת, בניגוד לקורקינט מונע במנוע בנזין, לנסוע באיטיות רבה. סיבוב הידית שולט במהירות.
גם למשרד לאיכות הסביבה יש אינטרס ברור לייבא קורקינטים חשמליים. זיהום האוויר הנגרם מייצור החשמל המיועד לטעינת הקורקינט הוא מזערי. פחות מעשירית מזיהום האויר שמייצר כל כלי רכב אחר. בנוסף, כשיוקמו תחנות כח יעילות יותר לייצור חשמל זיהום האויר יפחת עוד יותר מיידית לכל הרכבים החשמליים בעוד ברכבי גז גם אם תהיה מהפיכה מחר בניצולת, יהיה צורך בהחלפת כל המכוניות לפני שהאפקט יוטמע לחלוטין.
שוחחתי בטלפון ואף נפגשתי אישית עם אנשים לא מעטים במשרד התחבורה. מהיועצת המשפטית ועד למנהלת אגף התקינה. קראתי חלק גדול מתקנות התעבורה בנסיון להבין את המערכת. האנשים שאיתם דיברתי היו מסוייגים בהתחלה ופתחו בסירוב אוטומטי, אבל מרגע שהתעקשתי ודרשתי הסברים הם דווקא הראו אכפתיות וניסו לעזור. בשלב מסויים ביקשתי לפרק את המנוע. הקורקינט הזה שימושי לי גם ללא מנוע ויהיה בטיחותי הרבה יותר מה RAZOR שבו אני משתמש היום. אבל גם בקשה זו נדונה ונדחתה. תקנות שלא מאפשרות לזוז מילימטר. (למעשה, דווקא יש תקנה בחוק: 269א, שמאפשרת למשרד התחבורה לתת אישור חריג לכל כלי, אבל לא הצלחתי למצוא מישהו שיפעיל את התקנה הזו בשבילי)
אז אני לא יכול להכניס את הקורקינט לארץ. אני לא יכול להסיר ממנו את המנוע כפי שרציתי ולנסוע עליו ללא מנוע. אני לא חושב שישתלם לי לשלוח אותו חזרה לחו"ל כמתנה לחברים בארצות נאורות יותר (שאגב, מגבילות קורקינטים למנוע עד 500 וואט). זה כנראה יעלה יותר מעלות הקורקינט. אני בטח לא אקנה בארץ קורקינט ב 5000 ש"ח. מחר עוד יחליטו להחרים לי אותו כי אין לי רשיון על אופנוע או לתת לי קנס כי אני לא נוסע על הכביש אלא על המדרכה. יכול להיות שאקנה בחו"ל קורקינט חשמלי שכן עונה על הדרישות, אבל יהיה הרבה פחות יציב והרבה פחות בטיחותי לי.
הקורקינט שלי ילך כנראה להשמדה ואני לא יכול לעשות שום דבר נוסף חוץ מלכתוב על זה. ולשלוח עותק לשר התחבורה ולכל הגורמים שדיברתי אתם, כי באמת שהם היו נחמדים, הם רק נאלצו לפעול במסגרת החוק הנוקשה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
