ברגע שענדתי את הטבעת, ידעתי שעשיתי משהו שעדיף היה לי לא לעשות. תזזיתיות לא ברורה אחזה בי, מן שגעון עצבים שגרם לי כל הזמן להסתכל אל מעבר הכתף. לא הצלחתי להרדם מאז, מתנועע בחוסר נוחות על המיטה ועיניים פעורות לרווחה מתבוננות בחלון במבט מרוכז ומצפה. לפעמים חשיכה כיסתה את מחשבותיי והתנשמתי נשימות קצרות ומהירות, כאשר כל מה שהיה בראשי הייתה תמצית של פחד היסטרי.

היום שבו ראיתי אותם לא איחר לבוא - אנשים תמהוניים עם עור אפור ופנים כחושות, לבושים בבדים ארוכים ומוזרים, מסתכלים עלי עם פרצוף צמא לדם, חושפים שיניים צהובות וחדות, סכינים מעוקלות וארוכות מבריקות באור הירח. ראיתי אותם תופסים אותי, וקורעים מעלי את בשרי עם הסכינים ואפילו ישר עם שיניהם החדות, רוצים לאכול את הבשר החי ולשתות את הדם החי כדי לקבל את הכוח. כשראיתי את המעגל נסגר מסביבי, הבנתי מה הפתרון היחיד בשבילי.

חפרתי לעצמי קבר, נשכבתי בו בתוך ארון קבורה עם אספקת שתייה ומזון וגרמתי לאדמה החפורה מסביב לכסות הכול. הם התגודדו סביב הקבר, אך לא יכלו לעשות כלום כי פחדו מהאדמה. החושך סגר עלי, הרגשתי לכוד, פירפרתי בניסיון נואש להחלץ, אך ללא הואיל. דמיינתי את האדמה השחורה סותמת לי את הגרון וחונקת אותי, וחול נשפך עלי באיטיות וחוסם כל דרך חזרה. הוציאו אותי לאחר תשעה ימים, כי אסרתי לחפור את הקבר מוקדם יותר מכך.