| 11/2009
לימודים
יוצא לי לתהות ממש הרבה לאחרונה על היחס שלי ללימודים. בסה"כ אני בן-אדם סקרן, ואני אוהב לגלות דברים חדשים, ואני מאוד מעריך יופי של מבנים אבסטרקטיים ותרגילים מחשבתיים, אז על פניו, לימודים אמורים להיות הדבר המושלם בשבילי, הדבר הכי מעניין וסוחף שאני רק יכול לדמיין.
אבל איכשהו המציאות מראה תמונה שונה לגמרי: שנאתי לגמרי את הלימודים בתיכון, והברזתי מהשיעורים בכמויות כאלה שהיו מורים שלא הכירו אותי, או שכל אחד מהמורים היה בטוח שהשיעורים שלי באוניברסיטה בדיוק נופלים על המקצוע שלו. אבל בכל מקרה, אין לנו הרבה דברים טובים להגיד על לימודים בתיכון, כי אלו לא באמת לימודים, אז נקפוץ לרגע שבו סיימתי את הבגרויות.
מצד אחד, כן התעניינתי במה שלמדתי באוניברסיטה, וכן נהניתי, אבל מצד שני אף פעם לא באמת השקעתי בלימודים, והרי אדם אמור לשמוח ולרצות להשקיע במה שמעניק לו שמחה והנאה. תמיד דחיתי כל קריאה, השלמת חומר, הכנת תרגיל לרגע האחרון, והשתדלתי להוציא בכמה שפחות מאמץ ציון כמה שיותר גבוה. העובדה שגורמת לי לתהות לגבי זה היא שאני כן מסוגל להשקיע במשהו, למשל משום מה כן הצלחתי להשקיע מספיק זמן ומאמץ כדי לעבור את אינספור משחקי המחשב שאהבתי ועשו את הילדות שלי הרבה יותר נחמדה, למרות הקשיים והאתגרים שהיו בזה (תנסו אתם לעבור את סטארקראפט ברמה הכי קשה!!). מה הסיבה, מה ההבדל בין לימודים למשחק, בין עבודה לפנאי? זה גורם לי להזכר בתום סוייר, שהכריחו אותו לצבוע את הגדר ביום שבת, כשכל הילדים שיחקו בחוץ ועשו חיים. כשהם התחילו לצחוק עליו, הוא אמר להם שהוא דווקא ממש נהנה לצבוע את הגדר, שיש בזה משהו מספק ואומנותי. לא הספיקו לעבור כמה דקות עד שכל הילדים בחצר נעמדו בתור ושילמו לתום את מירבם כספם או הצעצועים שלהם כדי לקבל זכות לצבוע קצת את הגדר.
ועכשיו, אחרי שסיימתי ללמוד, ואין יותר הורים שיושבים לי על הווריד ואומרים כל מיני על עתיד, עבודה והשכלה, ואין אף אחד שמצפה ממני לעשות שום דבר חוץ מהעבודה שלי, התחלתי ללמוד שוב, בתקווה שזה יכניס עניין לחיים שלי, יפיח בי רוח חיים, יעורר את העניין שלי בדברים, יעיר את המוח וישמח את הנשמה. מה באמת קרה? בסמסטר שעבר הכנתי את המטלות בלילה שלפני ההגשה, בלי באמת לדעת את החומר, ובקורס בלי המטלות למדתי את החומר במשך יום לפני המבחן. והסמסטר אותו המצב ממשיך להתקיים. מה פשר הדבר? למה אני מתנהג ככה? למה זה לא מעניין אותי מספיק כדי שאני ארצה להקדיש לזה את זמני, שאותו אני ממילא שורף על דברים סתמיים שאפילו לא מסבים לי הנאה? האם באמת שום דבר לא מעניין אותי יותר? זה לא יכול להיות נכון, שהמוח שלי מת, שאני אדם ריק, סתמי ואפור, שפשוט רוצה לחיות כמו נמלה, כמו רובוט, מבלי לדעת כלום, מבלי להסיר את המבט מהאדמה, בלי עניין בכלום, רק סדרה מחזורית של אוכל, עבודה ושינה. האם אני חי?
| |
| כינוי:
sicksadworld בן: 37 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
