נחש ים ענקי אמר לנו שכדאי לעלות על הפירמידה. היינו באמצע ים ללא חוף נראה לעין, ליד הפירמידה. היא הייתה קצת יותר קטנה מפירמידה מצרית, בסיסה צהוב, האמצע לבן ולמעלה כתום. היה לי דגם קטן של הפירמידה ביד, התחלתי לטפס, היא הייתה נורא תלולה, הדגם נשמט מידי למים שהיו רדודים בסביבת הפירמידה. הוא לא הצליח לטפס אז החלטנו לשחות לבפנים דרך המעבר. הוא היה תינוק עם פני זקן, מלא חוכמת חיים אך גם מרץ ושמחה, קצת שובב כזה. שחינו לבפנים, היה די חשוך שם. חקרנו את מערת האבן החשוכה שבגוף הפירמידה. היה נורא לח שם. ואז הרגשנו שעוקבים אחרינו. הם התחילו לרדוף אותנו, יצורונים ירוקים, ננסים כאלה עם מסיכות שהזכירו לי מסיכות ענקיות מעץ כאלה, כמו של ילידים אפריקאיים. רצנו, ברחנו והגענו למבוי סתום. הם הקיפו אותנו, וניענעו בחניתותיהם באיום. נדחפנו לקיר והוא פתאום הסתובב כאילו היה בו ציר אופקי באמצע. התהפכנו על הקיר והתחלנו ליפול, קומה אחרי קומה שוברים את הרצפה והתקרה עם הגוף. הילידים בכל קומה היו נורא לא מרוצים, כי מי מרוצה כשזרים שוברים לו חור ענקי בתקרה וברצפה?? כשעצרנו הם כמעט ורצחו אותנו, אך זעמם התחלף לשמחה כי הם קלטו שאיכשהו נפילתנו עזרה להם. אני לא כל כך הבנתי, אבל זה היה משהו כמו: נשלם פחות מס הכנסה, או ארנונה, או שזה יהיה פיר למעלית.

השופט קרא לו ספר-קלף בחדרו המפואר. השופט היה לבוש בשיריון של אבירים מימי הביניים, אך עם כובע כזה כמו של מוסקטר, עם נוצה. הוא אדם כחוש וזקן עם פנים מלאי קמטים, קצת שמח, קצת עצוב, יותר עלוב ופתאטי כזה, כמו ליצן חצר. חדרו היה גם דומה לחדר של ליצן חצר למרות הפאר, כולו צבוע בצבעים מגוכחים כמו וורוד, צהוב, ירוק, אדום - פשוט ערבוביה משגעת. התקרבה אליו עלמה בבגדים בסגנון של המאה ה19: שמלה סגולה עם חלקים צבועים בתכלת נפוחה מלמטה, כובע לבן אפרפר ענקי, דומה לסלסילה. היא אמרה לו: "זוכר איך שהתוודית לי באהבתך?". הוא (שמח כזה כמו כלב רחוב מסכן שזרקו לו שארית מנקניקיה: " כן, עלמתי, הו כן!". היא: "עכשיו אהבתך חוזרת אליך ומוכפלת על ידי, כי נהיית ראוי לאהבתי האינסופית". הוא נורא נורא שמח אבל לא ממש מבין למה והיא מסבירה שזה בגלל שתי החלטות נבונות שלו: "אגרד לי מסלול אוטומטי" שזה, לדעתה, מה שגרם לנו לעבור דרך הקיר במבוי הסתום, אך לדעת השופט הוא סתם רצה לגרד בפדחתו. הוא, כמובן, לא סיפר לה על זה. וגם על ההחלטה :"חרש תלה אסור לרחם"  (חרש זה אצלם המוציא להורג כנראה). הוא כמובן אמר: "חרש תלה, אסור לרחם" אך היא חשבה שהוא אמר משהו כזה : "חרש תלה אסור! רחם!". ואז הוא ירד לפניה על ברכיו ונישק את ברכיה ונעליה. והיא חייכה. כמה פתאטי.