יחד עם כל היתרונות של מעבר מהבית של ההורים לדירה חדשה, כמו חופש, עצמאות, מרחב, שקט, באים גם מספר חסרונות. אחד מהם בשבילי הוא - יונים. עברתי לדירה בבניין שיונים נורא אוהבות. אולי זה קשור למבנה שלו, אולי זה קשור לסביבה שלו, ההשערה שלי היא שזה שילוב של עצי פירות שצומחים ליד הבניין עם מבנה המרפסות שמאפשר קינון נוח. מה שזה לא יהיה, השורה התחתונה היא שמידי פעם מתווסף לו חרא של יונים על אדני החלון, ויש מן מבצר של יונים שבנוי מחרא וענפים מתחת למרפסת שרות, בגלל שיש שם מעין מדף אבן שיוצר שטח נוח לקינון, ואף אחד לא הפריע להם לבנות את המבצר המחורבן (תרתי משמע) שלהם כי הדירה לא הייתה מאוכלסת במשך שנה.

מצד אחד, אני מרגיש מאוד קטנוני ופרפקציוניסט כשאני מתלונן על זה, בסה"כ הכול ממש טוב פה, והיונים לא מאוד מפריעות. אבל, החסרונות הקטנים בכל דבר לפעמים יכולים להוציא אותי מדעתי, שזה נושא אחר נפרד לחשוב עליו. למרות הידיעה שזו לא הבעיה הכי קריטית בחיי כרגע, החלטתי לעשות צעד בטיפול בה היום - אני לא יכול להשאיר את החלון פתוח כשאני לא בדירה, כי יכולות להכנס יונים, מצטבר חרא על אדן החלון, והכי גרוע - יש ריח לא מאוד נעים שעולה מהמבצר שמגיע למרפסת שירות, וגם לחדר האמבטיה. הסוגיה של הריח הכי הכעיסה אותי, כי לא נעים להרגיש משבי ריח כאלה בזמן מקלחת (למרות שאולי לא הייתי שם לב אליהם אם לא הייתי יודע שהם שם), אז החלטתי היום לכבוש להם את מבצר החרא ולהרוס אותו עד יסוד.

על מדף האבן היו ממוקמים הרבה דברים של הבעלים הקודמים: כיסא, כדים, עציצים, חביות פלסטיק עם מטרה לא מזוהה, והכול מכוסה בשכבה לא דקה של חרא ואדמה. חלק מהדברים היו מחוברים בחוטים, אז משכתי בחוטים ומשיתי את הדברים אל תוך הדירה וזרקתי אותם מהר לפני שיסריחו את פנים הדירה. לאחר מכן, לבשתי את חליפת החלל שתגן עלי מחרא: חולצת מדי קבע (למי אכפת ללכלך אותה?), מכנסי ספורט ישנים ולא נוחים לספורט, כפפות לטקס, ועל הרגליים לבשתי שקיות סנדוויצ'ים, כי לא רציתי ללכלך אף זוג נעליים (טעות בדיעבד - שקיות ניילון נוטות להקרע בקלות). בזמן שהעלתי את הדברים למעלה, ראיתי ארבע ביצי יונים, ובתוך כד לעציץ שניסיתי להוציא, לתדהמתי גיליתי שני גוזלי יונים. לא היה ברור האם הם חיים, אבל אז אחרי תזוזה שלהם הבנתי שהם חיים, אז השארתי את הכד למטה. ירדתי למטה על המדף וגרפתי את כל החרא, האדמה והענפים לשקיות זבל, ומילאתי סביבות שלוש שקיות בחרא וזבל. אחרי זה שטפתי את המדף, ועכשיו הוא נראה יותר טוב.

הגוזלים ממש נבהלו מכל ההרס והכאוס סביבם, וברחו מהעציץ ונדחסו אל תוך הפינה של המדף, בין צינור מים לקיר, ולמרות שהם היו ממש מכוערים, הם צייצו בצורה ממש אומללה והיה לי ממש חבל עליהם, והרגשתי רגשות אשם - הם לא אשמים שנולדו שם, וגם ההורים שלהם לא אשמים שהטילו את ביציהם שם, כי הם לא מבינים שהמקום הזה לא מיועד בשבילם, וחשבתי שאולי זה ממש לא הוגן מצידי להטיל כזו אימה על זוג יצורים חיים רק בשביל הנוחות שלי. מה אם ההורים שלהם לא יחזרו להאכיל אותם בגלל זה? מה אם הם יחלו מרוב פחד? מה אם בגלל שזרקתי את הענפים של הקן, ההורים לא ירצו לדגור על הביצים יותר? השארתי להם את הכד כי זה היה קן הגידול של הגוזלים, אבל הם לא רצו לחזור לשם, כי כד העציץ לא הרגיש להם בטוח יותר. באיזשהו שלב כשעשיתי הפסקה, גוזל אחד נדחס לפינה, והשני נשאר בכד. לאחר זמן מה, השני יצא מהכד, והתחיל לצייץ ולהציק לגוזל השני. זה נראה כאילו הוא אומר לו שהסכנה חלפה, וששניהם יכולים לחזור לכד, או שלהיפך, הוא מנסה להגיד לו שיצטופף וייתן לו גם מקום בין הצינור לקיר, כי הוא לא רוצה להיות בכד העציץ יותר. ניסיתי לפורר להם לחם למקרה שהם רעבים, אבל הם נראו יותר מפוחדים מהחתיכות שנופלות סביבם מאשר מתלהבים לאכול אותן, אז זרקתי אותן יחד עם שאר הזבל. כמה זמן אחרי שסיימתי, הייתי מרוצה מכך שנהיה ממש נקי במרפסת, אבל חששתי לשלום הגוזלים והביצים, אז הצצתי לראות מה קורה איתם, וראיתי שתי יונים מבוגרות, ואת הגוזלים יוצאים מהפינה ומצייצים בשמחה. שמחתי לראות שהם חזרו לסוג של שגרה. אני מקווה שהם יגדלו טוב, ושגם כל הביצים יבקעו והגוזלים מתוכן יגדלו בסדר, ושכולם יעופו משם ולא יחזרו, כי בכל זאת - הם עדיין די מסריחים.