| חולני, כמו שאר העולם הזה. |
| 1/2005
נדודי שינה 2
השומר סחב את הגופה במסדרון לבן בוהק. הוא היה לבוש כולו בשחור, לא ראו שום חלק ממנו, הכול היה שחור. הוא סחב אותה בעזרת משהו שלא בדיוק הבנתי מה זה, או שזה זנב חמור שהיה לה משום מה, או שזה כבל עם וו בקצה שהיה תקועה בבשר אחוריה. היא הייתה ממש שמנה, בסביבות ה300 ק"ג, כמו כדור בשר ושומן מתדלדל כזה בקוטר מטר וחצי. היא הייתה בצבע אפרפר חולני, כמו הסבא ההוא שמת באמבטיה עם מרתיח מים והתבשל שם במשך שבוע עד שהפך לעיסה אפרפרה. היא נראתה כאילו צלו אותה קצת על המנגל, אז השאירו אותה להרקב בשלולית מעופשת במשך שבוע. היא הייתה לבושה בבגדים שהיו חצי תלבושת תחתונה שחורה "סקסית", חצי מדי משרתת צרפתייה. יש לציין שהבגדים לא ממש הלמו את צורתה הכדורית ומגוחך זאת מילה חלשה מידי כדי לתאר את זה. שיערה היה שחור ודליל, אסוף בצמה, חלקו גלש על הכתפיים. ראיתי את פניה שהיו משום מה יותר חרוכות משאר הגוף, יותר חרוכות מרקובות, שחורות, נראות כאילו הן ביעבעו בזמן שהיא צרחה כשצלו אותה. איכשהו העיניים נשארו שלמות והביטו בי במבט שנראה ממש זועם וחד, עיניים שלא הייתה להם כמעט רשתית, האישון כיסה את רוב העין. היא יכלה להביט כי חתכו לה את העפעפים. השיניים הראו חיוך מתאים להבעת עיניה, כי גם את השפתיים חתכו לה, השאירו ערומים את החניכיים הרקובים בצבע טורקיז ושיניים צהובות ועקומות. את המבט הזה לעולם לא אשכח, מבט של חי-מת זועם על מותו ושוחר למותי. הקולות ברקע הדהדו באולם שהיה בעל אקוסטיקה טובה, טובה מידי. הם היו תערובת בין קולות ניסור מתכת, צרחות, צעקות וגניחות עמומות של חיות גוססות ומעונות וקולות חריקה של אלפי דלתות חלודות. אני מתפלא שהצלחתי להרדם בכלל.
| |
| כינוי:
sicksadworld בן: 37 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
