| חולני, כמו שאר העולם הזה. |
| 1/2005
הכול נוזל
עברתי ליד אותו דשא שאני עובר לידו כל ערב כשאני זורק את הזבל. העלים העסיסיים שעטפו את האדמה בשמיכה גמישה ובשרנית לא הגיעו בזכרוני מעל לסולית הנעל שלי. פתאום משהו הלם בחזה שלי, נשמתי עצרה לרגע מרוב תדהמה: הם הפכו לשיח שהגיע לי יותר גבוה מהמותן! איך זה יכול להיות?? העלים גדלו בין לילה? קרה נס? כוח כולשהו התערב בחיי? ניגשתי אליהם ונגעתי בעלים הגמישים שהזכירו לי מיטת קפיצים הכי נוחה שיכולה להיות בעולם הזה, רציתי לשכב שם אך פחדתי להרוס את הצמח העדין. הבנתי איך זה קרה. כשאני הולך ומסתכל, אני לא רואה. אני לא רואה את העולם שמסביבי, את הטבע, את האנשים, אותי. עולמות שלמים נוצרים, נכחדים, מתהווים סביבי ואיני רואה כלום, עיוור אני. כשחזרתי הסתכלתי בצדדים ומצאתי הרבה דברים חדשים כמו משחק האור של הירח בבניין על הקיר האפל, האור שעובר דרך העלים בצורות יפיפיות, נע בשקט ברוח, קורץ לי ולוחש משהו. ראיתי גם את הכתובת שעל הקיר. איזה צירוף מילים נדוש, "הכתובת שעל הקיר". משהו בי שוב וכאב וקול מלגלג שאל אותי : "מה לושה, שוב נוזל לך הבשר מבין הצלעות? שוב העצמות שלך הפכו לדייסה מסריחה?". הראש שלי הסתחרר, הבנתי שהשד צודק, האור שנפל מבין העלים על הקיר התערבב עם הקיר ונזל עליו, הזכוכית נזלה על הרצפה, ואני גם נזלתי והתערבבתי איתם ועם עפר האדמה.
| |
| כינוי:
sicksadworld בן: 37 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
