רצון הוא מושג מאוד מבלבל. נוצרת לי הרגשה שרצונות מתחלקים לפחות לשתי קטגוריות: אחת היא רצונות שבאים מתוך הרגל, או אינסטינקט, ורצונות מאוד עמוקים שנובעים איכשהו מעצם ההוויה שלנו, מהמהות. אני מרגיש לרגע אחד שקט מספיק כדי לדעת לסווג את הרצונות שלי בין שתי הקטגוריות, והתגלית המעניינת היא שרוב הרצונות הם בקטגוריה הראשונה, מאוד אוטומטיים, מאוד לא מהותיים, לפעמים הם אפילו באים כאילו להעסיק אותי, ואילו רצונות מהקטגוריה השניה הם קוראים בקול מאוד חלש ולא ברור, כמו דופק שבקושי מרגישים בפרק היד של מישהו מעולף. למה אני שומע אותם כל כך חלש? נראה לי שהתשובה היא לא נעוצה במידת ההקשבה שלי, יש לי אוזניים גדולות וקשובות, כמו של חתול. כאילו האוזניים סתומות, או שהקול בא מעבר לקיר כלשהו, או אולי מעבר לדלת. איך אפשר לפתוח דלת בלי ידית?