הפוסט הקודם של הסיכום המאסיבי גרם לי לחשוב, והגעתי למסקנה שחוץ מהשינוי המחשבתי של מחשבה בקוו כללי והתעלמות במידה מסויימת מהפרטים המדוייקים, חסר לי עוד משהו מאוד חשוב בחיים, משהו שבגללו לא הצלחתי בצבא, וזה מתקשר גם לנקודה השלילית בלימודים שלי: חסרים לי נכונות ורצון להשקיע מאמץ ממושך, שקדנות, חריצות, יכולת להתמקד במטרה לאורך זמן ולהשאר בעניין. אלה נשמעות כמו תכונות די יבשות ולא כיפיות, אבל הפרקטיקה מוכיחה שאפשר להנות ממש מעבודה קשה, גם בזמן העבודה כששקועים בה והיא מעניינת, וגם לאחר מכן כשמבינים איזה דבר טוב יצרנו, ולהרגיש מכך סיפוק עצום! וגם התכונות האלה לא אומרות שצריך לעבוד כל הזמן, אפשר להנות מהחיים, וגם להרגע, ולכל דבר יש את הזמן שלו.

העניין הוא שבחיים, שלא כמו באוניברסיטה, אין רף מסויים שצריך לעבור במינימום מאמץ, ציון שאם הוא בין 90 ל-100 אז אתה מבסוט. הגבול של כמה אתה יכול להשיג לא ממש קיים, או יותר נכון, מוגבל ע"י השילוב של היכולות הטבעיות שלך, התמיכה או ההתנגדות של הסביבה, ובעיקר כמות המאמץ והאיכות שתשקיע במטרה שלך. עוד לא החלטתי לגבי מהות או ייעוד החיים שלי, אבל אני בטוח שהם כוללים באחוז גדול סוג של מימוש עצמי, מימוש של היכולות הטבעיות שלי, ובשביל לממש אותן כמה שיותר טוב, אני צריך ללמוד לעבוד ביעילות, ולדעת לעבוד הרבה ובאינטנסיביות כשצריך. זה לא עניין של חובה, אלא של רצון למימוש עצמי והנאה מהסיפוק שהוא מעניק.

אז זו מטרה שאני מוסיף לעצמי, והיא די טריקית מבחינתי, כי כשמדובר במאמץ שקשה לעשות אותו, אני איכשהו אוטומטית חושב במונחים של חובה, מה שמצופה ממני, אולי זה הוטמע עם החינוך, אבל הרי אני רוצה לדעת להתאמץ כדי להנות ולהרגיש סיפוק, ולא כדי לצאת מידי חובה. חשוב לי מאוד לבוא מנקודה של רצון טהור ולדעת להנות מהמאמץ, אך עם זאת, לא לוותר גם כשקשה. הכי קל לי להבין את זה באנלוגיה לתרגילי כוח, כשאתה מרים בפעמים האחרונות בסט אחרון משקולת, זה יכול להיות מאוד קשה, אבל אתה עדיין עושה את המאמץ, מתגבר על העייפות ועושה את זה, לא כי אתה חייב למישהו משהו (ההורים אף פעם לא הכריחו אותי להתעמל יותר מידי, כנראה למזלי במקרה הזה, כי אין לי אסוציאציה שלילית לדבר), אלא כי אתה רוצה להצליח ולהתפתח ולהתעלות על עצמך ולהגיע להישג. אני אשתדל להטמיע את המיינדסט של חדר כושר גם בלימודים, זאת נראית לי גישה מאוד נכונה.

הערת צד נוספת: אני שוקל לנסות תזונה טבעונית למשך זמן מה, גם מטעמי בריאות, וגם מטעמי מצפון. אני גם ככה אוכל בשר בתדירות די נמוכה, בערך פעם בשבוע. רציתי לנסות את זה כבר הרבה זמן, אבל מאוד הרתיעה אותי המחשבה על חוסר תזונתי שעלול להתבטא רק אחרי הרבה מאוד זמן של חוסר, וזה שיש קונצנזוס מדעי שהאדם הוא אומניבור, ולכן תזונה שאין בה מרכיבים מן החי היא מאוד לא מאוזנת. איכשהו עם הזמן התחזק אצלי הגורם המצפוני, אולי זה קשור לזה שאני מכין את הבשר שלי בעצמי בהרבה זמן האחרון, וכל פעם אני מרגיש רע לגבי זה, למרות שכשאני אוכל את הבשר המוכן זה מרגיש לי בסדר גמור וטעים, או שזה קשור לכך שהנושא של סבל בעלי-החיים בתעשיית המזון הוא נושא מאוד פופולרי בשיח הציבורי. גם הגורם הבריאותי הוא מאוד חזק, כי עובדתית אני לא מאוד בריא בהרבה זמן האחרון, אז אפשר לנסות את זה ולראות איך זה משפיע, וגם כי יצא לי לשמוע הרבה על עד כמה המוצרים מהחי הם מעובדים, מלאי אנטיביוטיקה, הורמונים ושאר רעלנים, ובשר אורגני זה משהו שלא קיים בארץ.

ממה שאני מבין, תזונה טבעונית יכולה להיות מלאה, עד כדי וויטמין בי-12 שצריך לקחת תוספים שלו. אני אחנך את עצמי בנושאי תזונה בזמן הקרוב כדי להיות מסוגל להרכיב לעצמי תפריט מלא, אחר כך אעשה בדיקות דם כדי שתהיה לי איזושהי נקודת התחלה להשוות איתה, ואשתדל לקנות מוצרים אורגניים כמה שיותר טבעיים ופחות מעובדים. אני מתכוון להתמיד בסביבות חודש-חודשיים ולראות איך אני מרגיש, אם אני ארגיש הרבה יותר טוב, אז אני אמשיך להתמיד בזה, ואם אני ארגיש חלש ושחסר לי משהו בתזונה, אז אני אחזיר מוצרים מן החי לתמונה. האמונה הבסיסית שלי לגבי תזונה היא שעדיף לצרוך מוצרים כמה שפחות מעובדים ויותר טבעיים, ובעיקר לאכול את מה שגורם לנו להרגיש טוב וחיוני, ואין דרך טובה יותר לגלות מה גורם לנו להרגיש ככה מאשר לנסות ולבדוק.